במשך 77 שנים מדינת ישראל נמנעה מלכונן חוקה. ועתה, יותר מאי פעם חיוני לקיים את ההבטחה שניתנה במגילת העצמאות. כיצד גורמים לזה לקרות? הצעה אופרטיבית במפת הדרכים המוצגת במאמר זה.

בשנים האחרונות, הרשתות החברתיות הפכו לזירת קרב פוליטית, כשהן מזינות קיטוב, קונפליקטים והפצת מידע שקרי. האם אפשר לרתום את הטכנולוגיה כדי לייצר הסכמות חברתיות ולחזק את הדמוקרטיה – או שמא היא רק מעמיקה את השסעים? בטייוואן, מודל חדשני בשם vTaiwan מוכיח שאפשר גם אחרת: במקום להחריף מחלוקות, אפשר לעצב מרחב דיגיטלי שמתגמל הסכמות, מגשר בין קהילות ומוביל לשינוי מדיניות אמיתי.

מאמר זה מיועד לקהל הרחב ועוסק בדמוקרטיה דיגיטלית. הוא סוקר תחומים שבהם נעשה שימוש בכלים דיגיטליים: הצבעה מקוונת, השתתפות ציבורית, תקצוב משתף וכתיבת חוקה. יש דוגמאות ממדינות שונות (אסטוניה, ברזיל, צרפת, איסלנד), לצד הסבר על הצלחות ואתגרים.

מאמר זה בוחן את הכישלון (הכשלה?) בכינון חוקה בישראל לאור ההוראה האופרטיבית היחידה של מגילת העצמאות, תוך התמקדות בעמדותיהם (והתהפכותן) של דוד בן-גוריון ומנחם בגין. המאמר מציג את הציווי החוקתי שבמגילה, מתאר את ההשתלשלות הפוליטית שהובילה לחוק המעבר ולפשרת הררי, ומנתח את ההשלכות של העדר חוקה לישראל.

הקיטוב הפוליטי זה דבר לא רצוי ורעיל, שמסכן את שלום הציבור ואת הדמוקרטיה, אם לא את קיומה של המדינה עצמה.. אז למה זה קורה?

משאלי עם בישראל הם כלי דמוקרטי חיוני שטרם מומש במלואו. המאמר בוחן את חשיבותם לאישור חוקי יסוד, להענקת תוקף חוקתי מריבון הציבור, ולהגברת הלגיטימציה של השלטון. דוגמאות מהעבר מדגישות את הצורך במעורבות אזרחית ישירה בקבלת החלטות.

מאמר זה סוקר את שיטות המשפט המקובלות במדינות המפותחות בעולם ומשווה אותן למה שנהוג בישראל.