חוקה

לאחר שנים של בחינת המערכת הפוליטית המסקנה היא כי יש לתקן את המערכת מהשורש. 

מהי חוקה?
חוקה הינה תקנון שנקבע על ידי הקהילה לניהול הקהילה. זוהי אמנה חברתית ומערכת הסכמות בין
הפרטים בקהילה שבאמצעותה הם מגדירים במשותף את חזון הקהילה, הנורמות והערכים ומשותפים,
ובעיקר, את מערכת היחסים ביניהם ואת דרכי ההתנהלות המשותפות.

במסגרת החוקה קובעים חברי הקהילה את הזכויות והחובות שלהם, את דרך קבלת החלטות ויישומן ואת מוסדות הקהילה וסמכויותיהן. ניתן לדמות את החוקה למעין “מערכת ההפעלה” שבאמצעותה מנהלת הקהילה את עצמה.

חוקת מדינה – חוקת מדינה הינה המסמך המשפטי הראשי של המדינה, היא עומדת בראש המדרג
הנורמטיבי ומהווה את היסודות עליהם נבנה מבנה המשטר. החוקה אוגדת בתוכה חוקי יסוד כוללניים
שמהווים את הגדרות היסוד של המדינה ואת זכויות היסוד של האזרחים במדינה. החוקה מעגנת אותם
ומגנה עליהם מפני שינוי על ידי רוב דחוק.

המבנה החוקתי מגדיר את הנושאים הבאים: 
1. “עקרונות יסוד”  – המדינה, ערכיה, סמליה, צורת התנהלותה ומעמד אזרחיה. 
2. דרכי ההתנהלות של כלל רשויות מוסדות המדינה, ממשלה, מערכת המשפט, הכנסת, מבקר המדינה וכו’.
3.  משק המדינה – הגדרת התקציב, הבנקים, וכלל משאבי המדינה.

כיום המדינה מתנהלת על בסיס סדרה של חוקי יסוד שנכתבו בשנות התשעים של המאה שעברה.
חוקי יסוד אלה ומגדירים את התנהלות מוסדות ורשויות המדינה.
בחוקי יסוד אלו מצאנו פרצות ו “באגים”  אשר השחיתות והסיאוב המתקיימים בכלל המוסדות נוצרים בעצם על ידי המנגנון המיושן. 

במסגרת החוקה הנכתבת פה עם האזרחים אנו מתקנים את חוקי היסוד הקיימים + מוסיפים חוקי יסוד נדרשים  וכן חושבים על מבנה שונה וחכם יותר למבנה הכנסת ולתפיסת הממשל הקיימת היום. 

מוזמנים לעבור על תוכן העניינים של החוקה פה – ולהבין יותר דרך הסרטונים, המסמכים והמידע שהצלחנו לייצר. 
חוקה אשר נכתבת בצורה

היסטוריה. 

הדרישה העיקרית אשר מצוינת ב “מגילת העצמאות”  היא כי המועצה המכוננת תכתוב ותאשר חוקה מול הריבון “העם” הדבר לא נעשה עד היום. 
הכנסת ומוסדות השלטון שלנו למעשה עובדים היום כנגד החוק. 
במקום שתהיה מערכת שתגדיר את צורת עבודתם ודרכי התנהלותם – הם בעצם מגדירים אותם כל פעם מחדש כרצונם.

כתיבת חוקה אזרחית שתכתב ותאושר על ידי האזרחים תוביל ל:  

• אחדות – יצירת דיון ושיח ציבורי רחב ומאחה לכינון הסכמות בנושאים הכואבים ירפה את השסע והאיבה בין השבטים השונים והציבורים השונים בארץ ויפסיק את תרבות ההפרד ומשול.
• החזרת הכוח לריבון – חוק משאל עם, מגילת הזכויות, וחוק יסוד התקשורת – יחזירו את הכוח לציבור.
• טוהר המידות – מיגור השחיתות דרך תיקון חוקי היסוד הקיימים עד סגירת הפרצות במערכת ההפעלה של המדינה וכינון מועצה אמיתית שמקדמת את כלל האזרחים. 
• כלכלת שפע –  על ידי בקרה ציבורית על המערכת הכלכלית, תקציב המדינה, משאבי הטבע וכלל המשאבים הציבוריים.  יובילו לתקופת שפע ושיפור החיים של כלל תושבי הארץ.
• חברה מתקדמת – ככל שהמנגנון המדיני יעבוד יחד ולטובת האזרח הסבירות כי החינוך, הבריאות, התרבות והספורט יתקדמו להישגים שלא נראו כמותם. 

הסבר מפורט

הקדמה

היחסים בין הפרט, הכלל והממשל בחברה בריאה ומאוזנת

בחברה בריאה ומתוקנת כלל הפרטים המרכיבים את החברה הם הריבון, הם הסמכות העליונה לקבלת החלטות כקולקטיב.   בחברה בריאה, האזרחים הם אלו שמעצבים יחד, בהסכמה רחבה, את שיטת המשטר והממשל ומכפיפים את עצמם לשיטה אותה עיצבו.   תפקידם של ההנהגה, השלטון והממשל בחברה בריאה ומאוזנת הוא לשרת את כלל האזרחים, לשרת את רצון העם, לשרת את טובתו של הפרט והכלל וליצור בעבור כלל האזרחים את תנאים האופטימאליים להתפתחות, שגשוג ורווחה.

שיטת משטר שהתרחקה מכוונת המקור

שיטות הממשל, המשטר והבחירות במדינת ישראל התרחקו מאוד מכוונת המקור ומתפקידם ככאלו שנועדו לייצג ולשרת את כלל האזרחים ואת כלל במגזרים והגוונים בחברה.  תחת זאת בחסות שיטת המשטר וממשל, נוצרה מצב שטובת כלל אזרחי ישראל אינה זוכה לייצוג בשלטון ובהנהגה.

סימפטומים

משבר אמון של הציבור במוסדות השלטון  –  כבר תקופה ארוכה מתבסס ומעמיק משבר אמון חריף בין חברי הכנסת, הממשלה ומוסדות השלטון לבין חלקים גדולים של הציבור.   בישראל של 2020 אנו עדים להנהגה שהתרחקה מאוד מהערכים האוניברסאליים של חירות, שוויון, אחווה, צדק וטוהר מידות ותחת זאת נגועה בשורה ארוכה של מעשי שחיתות ובהידרדרות מוסרית וערכית.   תחת מתן שירות לקהילה, תחת הגברת העזרה והערבות ההדדית, תחת הגברת חופש הפרט  –  עוסקים משרתי הציבור בקידום אינטרסים אישיים שלהם, או של קבוצות צרות אותן הם מייצגים.

הידרדרות ערכית ושליטה תודעתית  –  מזה תקופה, נבחרי ציבור ובעלי שררה וכוח במדינה, מדרדרים ערכית את ישראל, מבצעים מניפולציה תקשורתית ומתמרנים את תודעת הציבור.   מזה זמן רב בנו עדים לתופעות פסולות שמהוות סכנה ממשית לשלום החברה ולקיומנו כעם וכמדינה חופשית.

שקר ורמייה  –  תרבות השקר חוגגת בישראל.  נבחרי הציבור שלנו משקרים לנו בפנים. מייצרים חדשות כזב, מוציאים דברים מהקשרם ומפיצים באופן דמגוגי ומניפולטיבי חצאי אמיתות.   הם יוצרים השוואה א-סימטרית בין תרחישים שונים והצגתם כזהים על מנת ליצור מצג של “הקוזק הנגזל”.   הם תוקפים בעלי דעה שיוצאים נגדם באופן אישי לגופו של אדם במקום להתייחס לגופו של עניין.   הם פועלים ליצירת מצגי שווא של דעות הציבור באמצעות מגיבים וטוקבקיסטים בשכר, בוטים ועוד.

ציניות ותככנות  –  תרבות של ציניות ותככים פשתה במסדרונות השלטון.   אי כיבוד הסכמים, זלזול ולגלוג, טריקים, שטיקים, ספינים והעדר רסן מוסרי הינם חלק בלתי נפרד מדרכי הפעולה של נבחרי הציבור בישראל.

הפחדה  –  הפוליטיקאים במדינה עוסקים באופן שיטתי בזריעת פחד בציבור מתוך אסטרטגיה של “הפחד ומשול”.   המפחידים אותנו באיומים ואויבים מבחוץ, מטפחים את האיומים הללו ואינם פותרים אותם כדי שנמשיך לפחד כל הזמן.   הם מפחידים אותנו במלחמות ובמגפות, מטים מספרים וקובעים תקנות דרקוניות כדי להפוך אותנו למפוחדים, צייתניים וכנועים בזמן שהם שולטים בכספים ובאוצרות המדינה של כולנו.

הפרד ומשול  –  חברי הכנסת ובכירים בממשלה אימצו מזה שנים את הפרקטיקות של “הפרד ומשול”.   תחת שיח בונה ומאחד על חזון, מטרות משותפות וקירוב הקהילות, הם שוטפים לנו את המוח, מסכסכים ומפלגים בינינו.   הם יוצרים דה-לגיטימציה של חלקים גדולים בציבור ומסמנים אותם כאויבים מבית.   הם הפרידו אותנו למחנות יריבים, שיסו אותנו איש באחיו, גרמו לנו לזלזל, לקלל ולשנוא אחד את השני, עד כדי אלימות של אזרחים כנגד אזרחים, ובאמצעות כך הם שולטים בנו ומנצלים אותנו.

הסתרה והעדר שקיפות  –  דיונים קריטיים שמשפעים באופן ישיר על זכויות וחירויות הפרט ועל אופן חלוקת המשאבים נעשים במחשכים ובהעדר שקיפות ומוטלים עליהם חיסיון לדורות.

פגיעה אנושה בדמוקרטיה  –  בכירי הממשלה והשלטון עוסקים באופן יום יומי בתקיפה של שומרי הסף ועקרונות הדמוקרטיה בישראל.   הם משנים את חוקי היסוד על מנת שישרתו את האינטרסים האישיים שלהם, הם תוקפים את מערכת אכיפת החוק ואת משרתי ציבור שתפקידם לשמור על הדמוקרטיה, עד כדי הפיכה הדרגתית של המדינה לדיקטטורה.

משטרה פוליטית  –  אלימה ובריונית, שעושה שימוש מופרז בכוח, פעמים רבות הרבה מעבר לנדרש.   משטרה שעושה אכיפה בררנית, שלא פעם תפירת תיקים, מעלימה ראיות ומתאמת גרסאות ולצידה מח”ש שפועלת לסגירת תיקים של שוטרים עבריינים.

מערכת משפט  –  שנגועה בפוליטיזציה והעדר צדק.   שיטת המשפט במדינה גורמת לעיוותי דין ויתרון מובהק של כסף על צדק.   התמקדות ב”הליך הוגן” רוקנה מתוכן את השאיפה לצדק.   אין שקיפות אמיתית והשיטה מעודדת “עדות שקר” והרשאות שווא.

העדר חזון כוללני  –  נבחרי הציבור שלנו מקדמים אג’נדות ותפישות עולם צרות ושנויות במחלוקת ומתעדפים אותם על פני חזון כלולני ורחב של כלל האזרחים. הם עושים זאת בעיקר מתוך מתוך שיקולים פוליטיים ואלקטוראליים.

בעיות

פוליטיקה של אינטרסים  –  במבט מפוקח על חברי הכנסת, הממשלה והפקידים הבכירים, נגלה שהם קשורים עבותות במערכת אינטרסים שמשפיעה עליהם באופן ישיר ועל שיקול הדעת וקבלת ההחלטות.  את מפת האינטרסים ניתן לחלק למספר ענפים ראשיים:

אינטרסים אישיים  –  שחיתות בקרב נבחרי ציבור ובעלי תפקידים בכירים  –  אנו עדים, חדשות לבקרים, לשחיתות של מנהיגים ובעלי תפקידים בכירים שמנצלים את תפקידם, כוחם ומעמדם לטובת תועלת אישית וצבירת עוד כוח ועוד ממון על חשבון הציבור כולו והמשאבים הקולקטיביים.   אנו עדים לפוליטיקאים ואנשי ממשל שפועלים בדרכי מניפולציה ושררה, על מנת לשרת את טובתם של עצמם ועל מנת לצבור כוח, כבוד וכסף על חשבון כולנו.

אינטרסים סקטוריאליים והעדר שוויון בחלוקת המשאבים  –  מזה תקופה ארוכה, שולטים בישראל מפלגות ונבחרי ציבור, שמייצגים קבוצות ומגזרים חלקיים של העם, פועלים לטובת מגזרים ספציפיים ומקדמים את האינטרסים הסקטוריאליים על חשבון אינטרסים של כלל האזרחים, לא פעם, תוך הסרת אחריות ואף הפקרה של קבוצות אחרות באוכלוסיה.   הממשלה מבצעת מחטפים פוליטיים ותקציביים, לעיתים באישון לילה, ובחסות משברים כלכליים, בריאותיים וביטחוניים.   מבזבזת את כספי הציבור מתוך שיקולים פוליטיים צרים וללא תכנון אסטרטגי ומדיניות אחראית וכוללנית.

תקשורת שמקדמת פוליטיקאים  –  גופי התקשורת הגדולים והעיתונות בישראל נשלטים על ידי בעלי הון שמשתמשים בהם ככלי פרטי לקידום העסקים שלהם.   תחת סיקור אובייקטיבי החף מאינטרסים צרים, בעלי ההון ששולטים בערוצי התקשורת משתמשים בהם כדי לקדם ו”להמליך” פוליטיקאים ומועמדים שמחויבים לאינטרסים האישיים שלהם, על פני האינטרס של כלל הציבור.   התקשורת היא זו ששולטת בסדר היום הציבורי והיא זו שבכוחה לקבוע מי יהיו נבחר הציבור.

אינטרסים של בעלי ההון  –  במציאות השלטונית בישראל, ייצוג נאמן של כלל האזרחים ועשייה למען רווחתו של כלל הציבור, הלכו ונדחקו במקומם צמח כאן ייצוג של בעלי הון וממון.   הכסף הפרטי חדר עמוק לפוליטיקה ומסדרונות השלטון.   הוא “קונה” את נבחרי הציבור ויוצר מערכת אינטרסים וקשרים של “שמור לי ואשמור לך” בין ההון לשלטון ולגופי התקשורת, בין פוליטיקאים ונושאי תפקידים בכירים לבין בעלי הון וחברות מהמגזר הפרטי.  

לובינג בשרות האינטרסים  –  בעלי הון, חברות, מונופולים ותאגידים כלכליים מבצעים פעילות “לובינג” חסרת תקדים בקרב חברי הכנסת, שרי הממשלה ופקידים בכירים.   במקום לקיים דיוני עומק שקופים ופומביים, הכנסת והממשלה מובלות על ידי לוביסטים, שמשפיעים על החקיקה וההחלטות, ומטים אותם לטובתם, על מנת לגרוף רווחים עצומים על חשבון הציבור הרחב.

כלכלה שמייצרת עוני ושעבוד  –  בפועל, הממשלה בישראל מסירה בשיטתיות את האיזונים ובלמים בין השחקנים וכוחות השוק והכלכלה במדינה ובכך גורמת להגדלה משמעותית של הפערים החברתיים בין שכבות האוכלוסייה.   הממשלה בנתה בעשור האחרון כלכלה של קפיטליזם חסר רסן על הבסיס הסוציאליסטי ההסתדרותי שהיה כאן עד שנות התשעים.   נותרנו עם הרע משתי השיטות הללו: כלכלה ריכוזית, הנשלטת על ידי מונופולים ותאגידים פרטיים ריכוזיים, ללא תחרות חופשית אמיתית, ולצידה חגיגות שכר של ועדי העובדים במגזר הציבורי בחסות החוק.

עבדים מודרניים  –  שבישראל של היום קיימת חלוקה לא הוגנת של משאבי הכלל, אין ניהול משאבים צודק ואין מבנה כלכלי המשרת נאמנה את טובת הכלל.   בישראל של היום מתקיימות שני כלכלות.   כלכלה של עשירים שחיים ברווחה וכלכלה של “עניים חדשים”.   בישראל צמחה אליטה כלכלית צרה, שכבה מצומצמת מאוד של בעלי הון עם מאפיינים טיקוניים ואוליגרכיים, ששולטים בחלק נכבד מן המשאבים הציבוריים ומן השוק הכביכול “חופשי”.   מאידך, הולכת וגדלה כאן במהירות, שכבה של אוכלוסיות שלמות של אזרחים שהפכו להיות “עניים חדשים”, או “עבדים מודרניים”.   אנשים משכילים, עובדים, לעיתים מבוקר עד לילה בשתי עבודות ביום, בקושי שורדים ובקושי “סוגרים את החודש”, בטח שאינם יכולים לפרוץ את תקרת הזכוכית הכלכלית ולאפשר לעצמם חיים של רווחה שגשוג.

אין מי שבאמת דואג לאינטרסים שלנו  –  נכון להיום, אין באמת מי שדואג לאינטרסים שלנו האזרחים.   אין מי שבאמת מייצג את אותנו בשלטון.   האינטרס הרחב של כלל הציבור והאזרחים אינו מיוצג במסדרונות השלטון.   חברי כנסת שנבחרים בקולותינו מרמים אותנו בראש חוצות.   במקום לייצג נאמנה את ציבור הבוחרים, הם מפרים את הבטחות שבשמם נבחרו ופועלים ומצביעים בניגוד למצעם ועמדתם טרם הבחירות.   בפועל, אין בידנו כוח אמיתי לפקח על חברי הכנסת והממשלה ואין לנו יכולת להטיל סנקציות על חברי כנסת ושרים שסרים מטובת הכלל וערכים, וכנגד זה פועלים כנגד האזרחים.   בפועל אין לנו כוח אפקטיבי להדיח נבחרי ציבור מושחתים, מניפולטיביים, אינטרסנטים ונעדרי ערכים.

משולש הון-שלטון-עיתון  –  לחם ושעשועים  –  גופי התקשורת הגדולים והעיתונות בישראל מוטים ומסולפים ומנווטים את דעת הקהל בהתאם לאינטרס של הברית “הון-שלטון-עיתון”.   סדר היום התקשורתי מתמקד בתכני בידור, סלבס, אוכל וריאליטי, תוך מטרה ברורה לשמור את ציבור רחוק ממעורבות בחיים הפוליטיים, רחוק מהבנת השיטה שבאמצעותה שלוטים בנו וגורפים על גבנו רווחים עצומים.   לאחרונה, אף היינו עדים לפיטורים המוניים של כתבים אשר עוד הצליחו לבצע עבודה רצינית ואובייקטיבית.

הסיבות לבעיות

שיטת ממשל ומשטר מסולפת  –  שיטת הממשל וצורת המשטר בישראל הינה פרוצה וחסרה.   בכך היא מאפשרת לגורמים אינטרסנטים לשלוט בנבחרי הציבור ולתמרנם למען האינטרסים הצרים על חשבון כלל הציבור.   כל הבעיות כולן צומחות מאותו שורש  –  גנבת הכוח מהעם, שקר הדמוקרטיה הגדול והעדר חוקה שמגנה על העם מפני עריצות ושרירותיות השלטון.

נטישת מגילת העצמאות  –  מגילת העצמאות הורתה לכנס אספה מכוננת של נציגי העם שיכתבו חוקה ויביאו אותה לאישור העם  בהצבעה.   בבחירות הראשונות שהתקיימו במדינה בינואר 1949 השתתפו 87% מהאוכלוסייה ובחרו נציגים לאספה המכוננת.   תפקידם היה לקבוע את צורת המשטר במדינה, את כללי המשחק ושיטת הממשל, לקבוע את הרשויות ומבנה השלטון, לאגד את כל אלו בחוקה, להגיש אותה לעם לאישור במשאל עם ולהתפטר.   את תפקידם הם לא ביצעו.  למעשה, חברי הכנסת הראשונים השתלטו על השלטון בישראל ללא סמכות.   במקום לכתוב חוקה ולהביאה לאישור העם במשאל עם, הם חוקקו את “חוק המעבר” שבו הם קבעו לבדם, ללא אישור העם, את צורת המשטר בישראל.

בעלי ההון גנבו לנו את הכוח  –  כבר 73 שנים שחברי הכנסת והממשלות פועלים ללא סמכות ומינוי של העם.   הם מתעלמים מהוראות מגילת העצמאות ואינם מביאים לאישור האזרחים את שיטת המשטר וצורת השלטון.   בפועל חברי הכנסת הם אלו שקובעים בעצמם את הכללים של עצמם באופן שמשרת האינטרסים של עצמם ובעיקר של מי שמקדם ומממן אותם.   חברי הכנסת משנים כל העת את הכללים “תוך כדי המשחק” וקובעים את סדרי השלטון והמשטר במדינה תוך שהם נתונים ללחצים והשפעות של בעלי כוח, כסף ותקשורת שקונים אותם, “ממליכים” אותם ומשתמשים בהם לקידום מטרותיהם האישיות על פני כולנו.   בכך מבצרים בעלי ההון את הכוח שיש להם על פני יתר האזרחים.

השקר הדמוקרטיה הגדול  –  ספרו לנו שישראל היא דמוקרטיה ואפילו נותנים לנו “לבחור” בין רשימות מועמדים, אבל בפועל, הסתירו מאיתנו את גנבה הגדולה ביותר בישראל.   גנבת הכוח מהציבור.   פתק בקלפי פעם ב-4 שנים לא מספיק לנו כדי לפקח על חברי הכנסת.   לאורך השנים הם מסתירים מאיתנו את גנבת הכוח הגדולה ואת שקר הדמוקרטיה הגדול, בזמן שהם עסוקים בלגנוב אותנו, לשלוט בנו, לחדור לנו לפרטיות ולנצל את הכסף ואוצרות הטבע של כולנו לטובתם.   חברי הכנסת שהחליטו על שיטת הבחירות וקבלת ההחלטות במדינה גנבו לנו את הכוח, שיקרו לנו והונו אותנו ביודעין.

ספרו לנו שישראל היא דמוקרטיה אבל בפועל, ישראל של 2020 מאוד רחוקה מזה !.

ישראל אינה דמוקרטיה כיוון שלא העם הוא זה שהחליט כיצד תיראה צורת המשטר והשלטון.

ישראל אינה דמוקרטיה כיוון שלא קיימת הפרדת רשויות בין הרשות המחוקקת, הכנסת לבין הרשות המבצעת, הממשלה.

ישראל אינה דמוקרטיה כיוון שהרשות השופטת נעדרת בסיס חוקתי לביקורת ופיקוח על יתר הרשויות.

ישראל אינה דמוקרטיה כיוון שהמבקרים ושומרי הסף ממונים על ידי המבוקרים וכפופים אליהם.

ישראל אינה דמוקרטיה כיוון שהדיונים וההחלטות בה נעשים העדר שקיפות והרחק מעיני הציבור.

ישראל אינה דמוקרטיה כיוון שקבלת ההחלטות נעשת על ידי קבוצה קטנה שאינה מייצגת את כלל האזרחים.

ישראל אינה דמוקרטיה כיוון שלא נעשה שימוש בחוכמת ההמון ושיתוף הציבור בקבלת ההחלטות.

ישראל אינה דמוקרטיה כיוון שעד כה מעולם לא הובאו לאישור הציבור, חוקי היסוד וסדרי המשטר.

כל הבעיות כולן צומחות מאותו שורש  –  גנבת הכוח מהעם, שקר הדמוקרטיה הגדול והעדר חוקה שמגנה על העם מפני עריצות ושרירותיות השלטון.

הפתרון

החזרת הכוח לאזרחים ושינוי מבנה השלטון במדינה  –  הדרך להבריא את החברה הישראלית וליצור פה באמת חברת-מופת, ערכית, חדשנית ומתפתחת, הינה באמצעות טיפול יסודי ומעמיק בשורש התחלואים של המדינה, הינה באמצעות תיקון הגדרות היסוד של המדינה ומערכת ההפעלה שלה.   מערכת ההפעלה של מדינת ישראל היא ישנה, מוטה ומסולפת, אשר מעולם לא תוכננה כנדרש.   אנחנו חייבים לקבוע מחדש את הכללים, אנחנו חייבים להתקין במדינה מערכת הפעלה חדשה, ערכית ובקוד פתוח, כזו שדואגת לנו, מגנה עלינו ושמשאירה את הכוח בידיים שלנו.   כזו שתעזור לנו ליהנות מיכולתנו הרבות והשונות, במאמץ משותף, לטובת כולנו.

זהו תיקון חוקתי וכינונה של חוקה ומגילת זכויות שעל-פיהם יוקמו מחדש מוסדות המדינה באופן שישרתו את כולנו ויגנו עלינו מפני עריצותו ושרירותו של השלטון ושל אינטרסים צרים.

למה צריך חוקה ?

• ללא חוקה קשיחה, שנכתבת על ידי העם, הקהילה נעדרת חזון משותף.
• ללא חוקה קשיחה, שנכתבת על ידי העם, ימשיכו חברי הכנסת לקבוע את כללי המשחק הפוליטי, תוך העדפת האינטרסים האישיים שלהם וסחטנות פוליטית.
• ללא חוקה קשיחה, שנכתבת על ידי העם, לא ניתן יהיה לסגור את הפרצות שמייצרות שחיתות וניצול שלטוני.
• ללא חוקה קשיחה, שנכתבת על ידי העם, לא ניתן יהיה להגן על האזרחים מעריצות ושרירותיות הרוב והשלטון.
• ללא חוקה קשיחה, שנכתבת על ידי העם, לא היה ניתן לקבוע מחדש את צורת השלטון ולקבע אותה באופן שאינו ניתן לשינוי עלי ידי רוב דחוק.
• ללא חוקה קשיחה, שנכתבת על ידי העם, לא ניתן יהיה לתקן את העיוותים בחוקי היסוד, שנכתבו בהשפעת אינטרסים צרים.
• ללא חוקה קשיחה, שנכתבת על ידי העם, לא ניתן יהיה להבטיח את חירות וזכויות הפרט, להגן על הפרט מפני שררה וכוח ולשמור על הערכים האוניברסאליים.
• ללא חוקה קשיחה, הנכתבת על ידי העם, הקהילה נעדרת שיח מעמיק ומקרב, אשר מאפשר לכולנו להכיר ולכבד את כולנו.
• ללא חוקה קשיחה, שנכתבת על ידי העם, לא ניתן יהיה להחזיר את הכוח לעם ולרתום את כולנו ליצירת חברת מופת בישראל.

חוקה שנכתבת על ידי האזרחים

ישראל זקוקה לחוקה.   יש לחזור למקורות, לבצע את הוראת מגילת העצמאות, לכתוב ולכונן חוקה על ידי האסיפה המכוננת, על ידי העם כולו.   מלאכת כתיבת החוקה הינה משימתנו אנו, של כלל הציבור ושל כלל הגוונים החברה הישראלית, המבטאים קשת רחבה של דעות, אג’נדות ואסכולות.   כתיבתה של חוקה על ידי כלל האזרחים בישראל תיצור שיח מאחד בין הפלגים והשבטים השונים בארץ, תאפשר דיאלוג מפרה בעם והתאגדות סביב אמת משותפת.   כתיבתה של החוקה במשותף ובסכמה רחבה מקנה לחוקה כוח ולגיטימציה לדורות.

זה לא קשור לשמאל או ימין, סוציאליזם, קפיטליזם או יתר החלוקות הדיכוטומיות שהפרידו אותנו באמצעותם.    זה קשור למי הריבון ובידי מי הכוח להחליט.  האם להשאיר את הכוח בידי פוליטיקאים אינטרסנטים שמכורים לכוח, כבוד וכסף ושמייצגים את עצמם ואת מי שמשלם להם או להחזיר את הכוח לנו, האזרחים, ככדי שנוכל לדאוג לאינטרסים שלנו ולשמור על עצמנו מפני השלטון.

החוקה חייבת להיכתב על ידינו.   רק כך נוודא שהיא באמת תייצג את טובת כולנו.   רק כך נוודא שהאינטרסים והזכויות של כולם יעוגנו וישמרו.    אסור שהחוקה תכתב על ידי הפוליטיקאים, או בעלי האינטרסים, בעלי הממון או התקשורת ששולטת כיום בסדר היום הציבורי ובתודעה של כולנו.

אנחנו אלו שמוסמכים לנסח יחד את החוקה ואנחנו אלו שמוסמכים לכונן אותה יחד ולאשר אותה במשאל עם.   כינונה של חוקת העם יכולה להיעשות רק כאשר הכוח והסמכות שנגנבו מאיתנו, יוחזרו לנו.   תחילת הדרך לשם היא באמצעות חקיקה בכנסת של חוק משאל עם, והכנסת תיקונים מיידיים לשיטה הקיימת, עד להחלפתה בשיטה טובה יותר.   משאל עם הוא האספה המכוננת, משאל עם הוא נקודת הכינוס של כלל העם לכינון חוקה.

התקווה החדשה 

אנו מתעוררים  –  אנו מפסיקים להרכין את הראש ומפסיקים לקבל את הדין.   אנו נטושים את השאננות ואת הפסיביות.   אנו מפסיקים להיות אפאתיים למצב.

אנו מתעוררים להכרה בעוצמה שלנו, אנו מתעוררים להכרה ביכולת להשפיע.   אנו מכירים בעוצמתנו ובתוקף שלנו.   אנו מכירים ביכולת שלנו לשנות ולהשפיע על מציאות החיים המשותפת.

אנו מכירים ביכולת שלנו לאגד כוחות על מנת לשנות.   אנו יוצאים מאזורי הנוחות שלנו, אנו בוחרים לקחת אחריות, אנו בוחרים לנקות פעולה אקטיבית.

אנו מתעוררים כי איכפת לנו  –  אנחנו פה כי אנחנו אוהבים את המדינה והיא חשבוה לנו.   איכפת לנו מהמדינה, איכפת לנו מהערבות ההדדית, אכפת לנו אחד מהשני, איכפת לנו לעצור את ההידרדרות הערכית בארץ.   אנחנו נחושים ליצור עתיד טוב לכולם.

אנו מכירים בכך שהממשלה ונבחרי הציבור הם השתקפות של הציבור, הן תוצר של תודעה הקולקטיבית של העם בישראל.   אנו בוחרים להתעורר, ללמוד, להקשיב, לגלות את הסמוי ושאת מאחורי הקלעים ולפתח שיטה חדשה והרמונית לחיים של רווחה ושגשוג בישראל.

שונים ומגוונים מאגדים כוחות ומשתפים פעולה

אנו שונים זה מזה, במראה, בדעות, בתפישת העולם, בביטוי הרגשי, במערכות האמונה, ברצונות ובמעשים.   כל אחד מאיתנו, רואה את המציאות דרך זווית ההתבוננות הייחודית לו, דרך הנפש הייחודיות שלו ודרך סולם הערכים שבו הוא מחזיק.

אנו בוחרים לנהל שיח חדש שבבסיסו ערכים נעלים של הקשבה, קבלה, אהבת אחים, סבלנות, סובלנות, סולידריות, כבוד לכל דעה ורצון טוב.   אנו נכונים לנהל מעגלי שיח ודיאלוג פורה, מתוך ההכרה בכך שלאמת פנים רבות, מתוך הקשבה וקבלה של קשת הדעות הרחבה ומתוך מחויבות עמוקה לכבוד וסובלנות לכל אדם, מכל זרם ומכל מערכת אמונות.

אנו מבקשים להתרחק מדיאלוג של פסילה, שפיטה, האשמה ודה לגיטימציה של אדם או של ציבור.   אנו בוחרים לפעול ללא מאבקי כוחות, צדקנות ואגו או רצון אנוכי להישמע ולהיראות.   אנו נחושים לא לתאם את עצמנו לדיאלוג של הפרד ומשול, למניפולציה, או לתועלת אישית הבאה על חשבון תועלת הכלל.

איננו נאיבים,

ברור לנו שכוחות הסדר הישן יבקשו לשמור על כוחם

ולעשות הכל כדי להכשיל את רצוננו כריבון.

אנו מחויבים לכינונה של חברת מופת

ואנו נחושים ליצור אותה יחד !

חזון חדש לישראל

אנו מעזים לחלום ונחושים לקדם ישראל אחרת, חדשה, ערכית ומטיבה עם הכלל והפרט כאחד:

 חברת מופת  –  כולנו מבקשים לחיות בעצמאות, בעוצמה, בשפע, ברווחה ובאהבה.   כולנו מבקשים רווחה ושגשוג לכולם.   כולנו מחויבים לחתור לכינונה של חברת מופת ערכית, משגשגת, טובה ומיטיבה בישראל.

חזון הישר-אל  –  אנו דורשים נבחרי ציבור מעוררי השראה, שמהווים דוגמה אישית ומופת. אנו דורשים נבחרי ציבור שבלבם מפעם חזון רחב וכוללני שבבסיסו נמצאת ההכרה כי כולנו שותפי גורל וכי ביחד ניתן לנו ליצור עולם טוב לכולנו.   מנהיגים ומובילים שמתעלים מעל אסכולה או אג’נדה צרה לטובת אמת משותפת רחבה וכוללנית שחוסה על כל הספקטרום ומאפשרת לכל אג’נדה להתממשק אליה  –  לא שמאל ולא ימין, לא למעלה ולא למטה  –  ישר, כפי שנועדנו להיות, ישר-אל.

דרך ארץ וטוהר מידות  –  אנו דורשים נבחרי ציבור ומשרתי ציבור, ערכיים, ישרי דרך, שמחויבים לתרבות שלטונית ערכית ולטוהר מידות.   כאלו אשר שמים את טובת הכלל לפני טובתם, שרואים את טובתם האישית בטובת הכלל.   שמבינים שלהיות “נבחר” משמעותו להקריב את חייך לטובת העם ולשרתו.   כאלו המקדשים שקיפות, יושרה ציבורית, אמון ואמינות.   שמוקיעים תרבות של שקר וחדשות כזב, מניפולציה, תרגילים, שטיקים, טריקים וספינים.  משרתי ציבור שמודעים לעוצמתם ומסייגים אותה במאור פנים וטובת הכלל.  שליבם חפץ בבקרה, למידה ושיפור תמידי.

אחדותיות וקירוב לבבות  –  אנו דורשים הנהגה מאחדת, משתפת, מלכדת, מקרבת, מפייסת, מקבלת ומכילה.   שמעודדת מגוון דעות רחב ומכילה את כל קשת הדעות.   שנאמנה לערך הנעלה “ואהבת לרעך כמוך” גם אם הוא שונה ממך.   שמוקיעה גילויים של גזענות, דה-לגיטימציה, האשמה, פסילה וביזוי של אדם או ציבור.  הנהגה שמכירה בחשיבות של ריבוי קהילות ואסכולות שונות ומגוונות, ורואה בהן יתרון ונכס לאומי, אשר מעשיר את התבונה הקולקטיבית של כולנו.

ממשלה בשרות הכלל  –  אנו דורשים ממשלה שטובת הכלל וטובת הציבור הרחב והכולל הינם נר לרגליה.  ממשלה שמחויבת לייצג ולשרת אותנו, את האינטרס של כלל האזרחים והפרטים בחברה ישראלית על כל חלקיה וגווניה, מתוך אחריות כוללת, בגרות שלטונית וחסות.   ממשלה שמכירה בכך שרק כאשר נדאג באמת לכלל הפרטים בחברה יהיה טוב לכולנו.   ממשלה שמייצגת את כל הציבורהולגבי דרך שהיא מציעה יש הסכמה רחבה של לפחות 80% מהציבור.

הרחקת האינטרסים מהשלטון  –  אנו דורשים הפרדה מלאה של התקשורת, ההון ואינטרסים כלכליים מהשלטון.  אנו נחושים לנתק את קשרי הון-שלטון-עיתון וליצור הפרדה מלאה של בעלי ההון מהשלטון, ושל שניהם מהתקשורת.

שוויון הזדמנויות וחלקות משאבים  –  אנו דורשים להתנהל מתוך שיווי אנרגטי.   נתינה לכלל וקבלה מן הכלל במתכונת של: נאה דורש  –  נאה מקיים, נאה נותן  –  נאה מקבל.   אנו דורשים שיווין הזדמנויות וחלוקת משאבים אחראית, שוויונית וצודקת לכל המגזרים.   אנו דורשים ממשלה שמנהלת את המשאבים המשותפים בתבונה, באחריות ובמחשבה מעמיקה ורחבה, הרואה דורות קדימה.

כלכלה מבוססת משאבים ותומכת שגשוג  –  אנו נחושים לכונן מערכת כלכלית שמייצרת את התנאים לרווחה ושגשוג של כלל הפרטים בחברה.   כלכלה בריאה ומאוזנת שבה כולם יוצאים תורמים ונרתמים וכולם יוצאים נשכרים.   כלכלה שמבוססת משאבים ושתומכת בפלנטה ובמערכות הטבעיות.

החזרת הכוח לעם  –  אנו נחושים לכונן שיטת קבלת החלטות חדשה, שבא הכוח המופקד בידי האזרחים, לעיצוב המציאות המשותפת, הינו רב ומשמעותי.   שיטת קבלת החלטות שבה האזרחים מחליטים באופן ישיר לגבי סדרי העדיפויות לאומיים, החלוקה והשימוש במשאבים הציבוריים והקולקטיביים.   שיטה שמקנה לנו, האזרחים, כוח משמעותי, ומאפשרת לנו פיקוח ובקרה מועצמים על נבחרי הציבור.

אנו מאמינים שאנו כולנו, מסוגלים להתעלות מעל הפילוג והסקטוריאליות וליצור פיוס לאומי, קירוב לבבות ואחווה בין כל חלקי העם.

אנו מאמנים שניתן לנו לקיים דיאלוג ושיח הרמוני מתוך הקשבה, פתיחות, סובלנות ובעיקר, מתוך הכרה בחשיבותה של קשת דעות רחבה ומגוונת, ונקודות המבט הרבות שמעשירות זו את זו ומשלימות זו את זו.

אנו מאמינים ביכולתנו להתאחד, לשתף רעיונות ולהגיע להסכמות רחבות בין כלל האסכולות והגוונים בחברה מתוך אמונה שחוכמת ההמונים רחבה ושלמה יותר מדעות של מעטים.

אנו מאמינים שאנו ראויים לצורת שלטון ומשטר ערכית וטהורה, שמעצימה את האזרחים, את השותפות ואת הערבות ההדדית.

אנו מאמינים שככל שיותר אנשים ילמדו, יחקרו, יהגו וישתפו את הפתרונות ולא את הבעיות, כך נוכל להירתם כולנו ליצירת עתיד משותף נפלא לכולנו.

אנו מאמינים בכל לבנו שבכוחנו ליצור יחד את החלום המשותף.
אנו מאמינים שמה שניצור הוא שיהיה