מאת: יובל אליבא | רכז צוות תקשורת אזרחים כותבים חוקה
מאז הקמת הרשות הפלסטינית בשנות התשעים נבנתה מסגרת חוקתית חלקית, שנועדה להחליף חוקה רשמית, עד שתקום מדינה פלסטינית ריבונית.
חוק היסוד הפלסטיני אושר במועצה המחוקקת הפלסטינית בשנת 1997 ונועד לשמש כחוקה זמנית לתקופת המעבר. למרות זאת, יאסר ערפאת חתם עליו רק בשנת 2002, לאחר כמה שנות דחייה.
בשנת 2003 נעשה בו תיקון מרכזי: הוכנס תפקיד ראש הממשלה, והמשטר הוגדר באופן מעשי כסמי־נשיאותי, כלומר נשיא לצד ממשלה האחראית גם לנשיא וגם לפרלמנט. בשנת 2005 נעשה תיקון נוסף, צר יותר, שהתאים את החוק לחוקי הבחירות. בחוק היסוד נקבע כי פלסטין היא ישות דמוקרטית בעלת משטר פרלמנטרי, כי העם הוא מקור הסמכות וכי שלטון החוק מחייב את כל הרשויות. החוק מגדיר את שלוש הרשויות, מצהיר שירושלים היא הבירה הפלסטינית, ומכיל מעין מגילת זכויות: שוויון בפני החוק, חופש ביטוי, חופש דת, הגנות על זכויות נאשמים וזכויות חברתיות בסיסיות. בפועל, חוק היסוד משמש כבסיס החוקתי של הרשות הפלסטינית, אך הוא הוגדר מלכתחילה כמסגרת זמנית, ולא כחוקה מלאה למדינת פלסטין ריבונית.
במקביל לחוק היסוד פעלה, בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, ועדת חוקה מטעם אש״ף, שעסקה בכתיבת טיוטות לחוקת מדינת פלסטין. הטיוטה המרכזית משנת 2003 תיארה מדינה פלסטינית בגבולות 1967, עם ירושלים כבירה, משטר פרלמנטרי דמוקרטי ודגש רחב על זכויות אדם ושוויון מגדרי. אף על פי שהושקעו בה מאמצים משפטיים ופוליטיים, הטיוטה הזו מעולם לא אומצה רשמית ולא נכנסה לתוקף. בשנים שלאחר מכן פעלו ועדות נוספות במסגרת אש״ף והמועצה הלאומית הפלסטינית, ונכתבו טיוטות נוספות, אך אף אחת מהן לא הפכה לחוקה מחייבת. לכן עד 2025 התמונה היא של חוק יסוד זמני הפועל בפועל, ולצדו פרויקטים חוקתיים שונים, שנותרו בעיקר על הנייר.
בעשורים הראשונים, התהליך החוקתי הפלסטיני, התנהל כמעט כולו מלמעלה. חוק היסוד נכתב ונערך על ידי חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית, יועצים משפטיים ולשכת הנשיא, בסיוע מומחים וגופים בינלאומיים. הציבור הרחב כמעט שלא היה מעורב באופן ישיר: לא נערכו אסיפות אזרחים מוסדרות, לא התקיימו משאלי עם, והשתתפות החברה האזרחית הייתה מוגבלת לניירות עמדה ולמפגשים נקודתיים. גם טיוטת החוקה למדינת פלסטין משנת 2003 גובשה בידי ועדה מצומצמת מטעם ההנהגה, בשילוב משפטנים ואנשי אקדמיה, עם שיתוף חלקי של ארגוני זכויות אדם וארגוני נשים, אך ללא תהליך השתתפותי עממי רחב.
בשנת 2025 החל שלב חדש בתהליך: הוקמה הוועדה לניסוח החוקה הזמנית, שנועדה להכין חוקה שתסדיר את המעבר ממבנה של רשות פלסטינית למבנה של מדינת פלסטין. הוועדה הזו היא גוף מרכזי, והרכב החברים שלה מספר הרבה על אופי התהליך – בראש הוועדה עומד מוחמד אל־חאג’ קאסם, היושב־ראש והיועץ המשפטי לנשיא. הוא נחשב הדמות המשפטית הבכירה שמרכזת את עיצוב המסגרת החוקתית ומחברת בין לשכת הנשיא לבין השיח המשפטי הרחב.
בצד הפוליטי יושבים בוועדה זיאד אבו עמר, אחמד מגדלאני ובסאם א־סלחי, שכל אחד מהם פוליטיקאי ותיק. זיאד אבו עמר כיהן בעבר כסגן ראש ממשלת הרשות ושר, ונחשב דמות פרגמטית בזירה המדינית. אחמד מגדלאני הוא חבר הוועד הפועל של אש״ף ושר לשעבר, המזוהה עם זרם סוציאל־דמוקרטי. בסאם א־סלחי היה מזכ״ל המפלגה העממית הפלסטינית, כיהן כחבר פרלמנט ושר, ומייצג מסורת של שמאל פלסטיני היסטורי. מחמוד אל־חבּאש, החבר הנוסף בעל מעמד פוליטי־דתי, משמש כיועץ הנשיא לענייני דת ולשעבר כשר ההקדשים; הוא מביא אל השולחן את נקודת המבט של הממסד הדתי הרשמי.
בצד המשפטי והשיפוטי נכללים בוועדה ואאל לאפי, פריד אל־ג’אלד, מוחמד אל־שלאלדה ואימן נאסר אל־דין. ואאל לאפי הוא משפטן ודמות בולטת במערכת המשפטית והפיקוחית הפלסטינית. פאריד אל־ג’אלד שימש כנשיא בית המשפט העליון וכשר משפטים, ומייצג את המסורת של המשפט השלטוני. מוחמד אל־שלאלדה הוא שר משפטים לשעבר ופרופסור למשפט בינלאומי, שמחבר בין עולם האקדמיה לבין המערכת הממשלתית. אימן נאסר אל־דין היא שופטת בכירה ואחת הנשים הבולטות במערכת המשפט, ומשקפת ניסיון להוסיף נוכחות נשית בחלק העליון של השדה החוקתי.
מוסא חדיד, לשעבר ראש עיריית רמאללה, מביא לדיון את הזווית של השלטון המקומי ושל המרחב העירוני, על כל האתגרים המעשיים שהוא מכיר מניהול עיר גדולה. פאדי עבאס, העומד בראש לשכת עורכי הדין הפלסטינית, מייצג את הקהילה המשפטית המקצועית ואת הזכויות של עורכי דין ונאשמים במערכת. מיטרי רבח/ראהב, הוא אינטלקטואל ותאולוג נוצרי, דמות בולטת בקרב הנוצרים הפלסטינים, ומביא נקודת מבט של מיעוט דתי בתוך החברה הפלסטינית.
בצד החברה האזרחית והאקדמיה לזכויות אדם יושבים עמאר דוייק, אסם ח’ליל וסנאה אל־סרג'לי. עמאר דוייק עומד בראש הנציבות העצמאית לזכויות אדם ומשמש פה מרכזי לביקורת על מנגנוני השלטון מהזווית של זכויות אדם. אסם ח’ליל הוא פרופסור למשפט חוקתי ואחד החוקרים החשובים של המבנה החוקתי הפלסטיני, עם ניסיון רב בניתוח חוקות והשוואתן למדינות אחרות. סנאה אל־סרג'לי היא חוקרת משפט חוקתי, מהנשים הבולטות בתחום, העוסקת בשאלות של דמוקרטיה, זכויות והשתתפות ציבורית בשיח החוקתי. לובנה קאתיבה משלימה את נציגות הנשים והחברה האזרחית בוועדה ומייצגת קול נשי נוסף מהמגרש המשפטי־חברתי. מוניר סלאמה משמש כמזכיר הוועדה, והוא אחראי על התיאום הארגוני, סיכום הדיונים וניהול עבודת הצוות ברמה המינהלית.
כך נוצרת תמונה של ועדה שמורכבת בעיקר מאליטות פוליטיות, משפטיות ואקדמיות המקורבות לשלטון, לצד נוכחות מסוימת של זכויות אדם, חברה אזרחית ונשים. ההרכב מבטיח שפה משפטית גבוהה וקשר ישיר למוסדות הקיימים, אך עדיין מדובר בעיקר בתהליך שמגיע מלמעלה.
נכון לעכשיו, הוועדה לניסוח החוקה הזמנית, פועלת במסגרת מנדט שניתן לה בצו נשיאותי. תפקידה הוא לעבד לתוך טקסט אחד את הניסיון ההיסטורי המצטבר חוק היסוד, טיוטות החוקה הקודמות, המשפט הבינלאומי והצהרת העצמאות הפלסטינית ולהפוך אותם לחוקה זמנית או חוקה למדינת פלסטין העתידית. לפי ההצהרות, הוועדה מוסמכת להקים ועדות משנה, להזמין גורמים פוליטיים וארגוני חברה אזרחית לדיונים, ואף לפתוח פלטפורמה דיגיטלית לקבלת הערות מהציבור הפלסטיני ומהפזורה.
במקביל נכנס לתמונה ממד בינלאומי משמעותי: נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הודיע על הקמת ועדה משותפת פלסטינית–צרפתית שתסייע בעיצוב החוקה ובבניית המוסדות של מדינת פלסטין, כולל חוקי בחירות ומבנה מוסדי. מחמוד עבאס כבר העביר לצרפתים טיוטת חוקה, והעבודה המשותפת נועדה לעדכן אותה ולהתאימה לסטנדרטים של מדינה דמוקרטית מודרנית.
המצב בהווה הוא שילוב בין ניסיון פנימי לרכז מחדש את התהליך החוקתי סביב ועדה ממוסדת ובעלת הרכב ברור, לבין ליווי ותמיכה של שחקנים בינלאומיים. השאלות המרכזיות שעדיין פתוחות הן עד כמה הציבור הפלסטיני הרחב בגדה, בעזה, במחנות הפליטים ובפזורה יוכל להשפיע בפועל על נוסח החוקה, ועד כמה המסמך שייכתב באמת ישקף חוזה חברתי משותף ולא רק מסמך שנולד בלשכות שלטון.
Facebook Comments תגובות