מאת: אורלי כהן | רכזת צוות תקשורת אזרחים כותבים חוקה
משהו גדול מאוד התרחש בנפאל. זה התחיל בצעד שנראה טכני – חסימה של רשתות חברתיות – והפך להתקוממות רחוב חסרת תקדים.
הממשלה בנפאל הודיעה לפתע על חסימה של 26 אפליקציות מרכזיות: פייסבוק, אינסטגרם, ווטסאפ, יוטיוב, X, לינקדאין, סנאפצ'אט ועוד. כמעט כל במה דיגיטלית שצעירי נפאל משתמשים בה מדי יום. ההסבר הרשמי: החברות לא נרשמו כחוק במדינה ולא עמדו בכללים.
בהתחלה נדמה היה שמדובר במהלך רגולטורי נוסף. אבל עבור צעירי נפאל, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. כי מאחורי האיסור מסתתר סיפור הרבה יותר גדול.
ביום שני, 8 בספטמבר, יצאו אלפי צעירים, רבים מהם עדיין בתלבושת בית הספר, אל רחובות קטמנדו. הם התאספו מחוץ לפרלמנט, וחלק ניסו לפרוץ פנימה. המשטרה הגיבה במכת"זיות, גז מדמיע ולבסוף גם בירי חי. עד הערב דווח על לפחות 20 הרוגים צעירים ומאות פצועים. הצבא נכנס לרחובות והוכרז עוצר בבירה.
מכאן נולד הכינוי: "מהפכת דור ה־Z של נפאל" – כמעט כל מי שהשתתף היה מתחת לגיל 28.
החסימה הדיגיטלית הייתה רק הטריגר. השורשים עמוקים הרבה יותר:
ברשתות (לפני החסימה) עלו האשטגים כמו #Nepotism, עם תמונות ילדיהם של הפוליטיקאים, שנהנים מחיי מותרות.
עבור דור ה־Z, חסימת פייסבוק ואינסטגרם לא הייתה רק אובדן בידור – אלא השתקת קולם, הכלי היחיד להפגין זעם ולבקר את בעלי הכוח.
המחאה אורגנה בידי קבוצה בשם "המי־נפאל", שבראשה עומד סודהאן גורונג. מסרם היה חד:
"תעצרו את השחיתות, לא את הרשתות החברתיות".
אבל כאן מתחיל סיפור מורכב יותר: מי מממן את התנועה?
מאחורי "המי־נפאל" עומדות קרנות ועסקים בעלי היסטוריה שנויה במחלוקת:
הדפוס הזה מוכר: ארגוני NGO מקומיים שנתמכים במימון זר (ארגון לא-ממשלתי, הפועל כביכול ללא מטרת רווח-NGO), כפי שראינו במזרח אירופה, באביב הערבי, בהונג קונג ובמקומות נוספים.
ראש הממשלה אוהי נחשב למקורב לסין, ואף נקשר לשערוריות עם השגרירות הסינית. מנגד, ארה"ב מתעניינת מאוד בנפאל – לא בגלל עושרה אלא בגלל מיקומה בין הודו לסין.
וושינגטון עשויה לראות בנפאל חוליה במאבק האסטרטגי האזורי. באחרונה מונה שגריר אמריקאי צעיר במיוחד להודו, עם אחריות גם לדרום ומרכז אסיה – מהלך שמסמן חיבור רחב יותר לאזור כולו.
מי שמוזכר כמועמד לראשות ממשלת מעבר אחרי אוהי הוא בלנדרה שאה, ראפר שהפך לפוליטיקאי וזוכה לאהדה עצומה בקרב הסטודנטים.
אם כך, לא ברור אם זו באמת "מהפכת דור ה־Z" אותנטית – או שמדובר במאבק אזורי שבו הדור הצעיר הוא כלי משחק בידי אינטרסים גדולים יותר.
האירוניה ברורה: המחאה צמחה מהבטחות לשינוי ולמלחמה בשחיתות – אך המממנים שלה עצמם אינם חפים משחיתות, ויש להם קשרים לאינטרסים זרים.
השאלה שנותרה פתוחה בעיני: האם זה באמת היה רגע היסטורי שבו צעירי נפאל החלו כותבים את עתידם – או עוד פרק בספר הידוע של הפוליטיקה הישנה?
המהומות בנפאל לא נעצרו ברחובות. אחרי שבועות של עימותים, עוצר, עשרות הרוגים ולחץ ציבורי אדיר, קרה דבר שלא היה כמותו: פירוק הפרלמנט והקמת ממשלת מעבר זמנית.
צעירי נפאל הוכיחו שהם לא רק נוכחים פיזית. הם השתמשו בפלטפורמות דיגיטליות (בעיקר Discord) כדי לארגן את עצמם, לנסח דרישות ולדון במועמדים אפשריים לראשות הממשלה.
בשרת של תנועת Hami Nepal נרשמו בין 100 ל־145 אלף חברים. בסופו של דבר, נערכה הצבעה דיגיטלית לא־רשמית שבה השתתפו 7,713 אנשים. יש לציין שיש בנפאל 17,733,723 בעלי זכות הצבעה (הכוללת למעלה מ-100 קבוצות אתניות!) נכון להיום.
הנשיא, בלחץ הרחוב ובתיאום עם הצבא ונציגי המחאה, פיזר את הפרלמנט ומינה ממשלת מעבר זמנית. המועמדת שנבחרה: סושילה קארקי, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון.
חשוב להדגיש: ההצבעה ב־Discord לא הוכרה חוקתית. היא לא שינתה את החוק ולא קיבלה תוקף רשמי, אך שימשה כלי לחץ חזק, מדד לרצון המוחים, ותרמה לגיבוש ההחלטה.
צעד הנשיא נחשב שנוי במחלוקת. סעיף 76 בחוקת נפאל מגדיר במדויק את הליך מינוי ראש ממשלה ופירוק הפרלמנט, ובכירים משפטיים טוענים שהמהלך נוגד את החוקה.
כלומר – היה כאן חידוש מלהיב, אבל גם הרבה סימני שאלה לגבי הלגיטימיות ואחוזי ההצבעה.
למרות הביקורת, קארקי קיבלה מנדט להרכיב ממשלה זמנית. היא מינתה שרים מרכזיים במשרד הפנים, האוצר והאנרגיה, והתחייבה:
בנאום הבכורה שלה הכריזה על 72 ההרוגים במהומות כ־"קדושים מעונים" – החלטה שהבטיחה למשפחותיהם פיצוי מהמדינה.
נקבע מועד לבחירות כלליות: מרץ 2026. ממשלת המעבר אמורה להבטיח יציבות עד אז, אך השאלה שנותרה פתוחה היא האם כלים דיגיטליים – כמו Discord – ימשיכו לשמש אמצעי ייצוג והשפעה, או שיישארו בגדר מחאה בלתי־פורמלית בלבד.
Discord היא פלטפורמה מקוונת לתקשורת, שנבנתה במקור עבור גיימרים אבל עם השנים התרחבה לקהלים רחבים יותר.
מה אפשר לעשות בה:
בדוגמה של נפאל – צעירים השתמשו ב־Discord כמו בכיכר דיגיטלית: הם הקימו שרת, דנו, הציעו שמות של מועמדים, וערכו הצבעה דיגיטלית כדי לבחור מועמד לראש ממשלה זמני.
קריאה נוספת ומקורות:
Facebook Comments תגובות