כיצד אפשר לפתור את הדילמה ולגשר בין השתתפות רחבה והכרעה מושכלת? הרעיון שפישקין מציע הוא לשלב מוסד של "פוליטיקה בקנה מידה קטן". הוא מכנה זאת "סקר דיוני". בפרק 8 בספרו הוא כותב:

"סקר רגיל משקף את מה שהבוחרים חושבים – בהתחשב במידת הידע המוגבלת שלהם. סקר דיוני של דעת הקהל משקף את מה שהבוחרים היו חושבים אילו, באופן היפותטי, היו שקועים בתהליכי דיון אינטנסיביים. מטרתו של סקר דיוני אינה לנבא אלא להמליץ. הוא אומר לנו מה הציבור הרחב כולו היה חושב על סוגיות מדיניות מסוימות או על מועמדים מסוימים, אילו ניתנה לו גישה למידע והזדמנות למחשבה מעמיקה."

 איך עושים זאת?

• בוחרים קבוצה קטנה של אזרחים ע"י מדגם אקראי שמייצג סטטיסטית את כלל האוכלוסיה
• מעבירים את הקבוצה תהליך מובנה ומודרך שבו – הם נחשפים למידע מאוזן, הם מקיימים קבוצות דיון קטנות, ולבסוף סוקרים את עמדותיהם.

פישקין כינה את השיטה הזו סקר דיוני.

המודל שלו נשען על שלושה רכיבים משלימים – וכל אחד מהם פותר כשל אחר של הדמוקרטיה ההמונית. מבחינתו, רק השילוב ביניהם יוצר שיפוט ציבורי איכותי באמת.

1. גוף שנבחר בהגרלה – מדגם מייצג
   היתרון המרכזי, לפי פישקין, הוא ייצוגיות סטטיסטית נקייה מעיוותי המערכת הפוליטית. בית נבחרים נבחר דרך מסננים חזקים: כסף, מפלגות, קרייריזם פוליטי, כישורי קמפיין ורשתות כוח. התוצאה היא גוף שמייצג היטב קבוצת טיפוס מסוימת – אך לא את הציבור בכללותו. הגרלה, לעומת זאת, שוברת את מסנני הכניסה הללו ומייצרת “מיקרוקוסמוס” של החברה: אנשים רגילים, עם מגוון אמיתי של רקעים, עמדות וסגנונות חשיבה. לכן, מבחינת פישקין, מדגם אקראי של אזרחים מייצג טוב יותר את הציבור כציבור, גם אם חבריו אינם פוליטיקאים מקצועיים.
2. העברת ידע מאוזן ומובנה
   פישקין מסכים שאפשר – ואף צריך – להנגיש מידע לציבור הרחב. אבל הוא מדגיש למה זה לא מספיק. בעולם האמיתי רוב האזרחים סובלים מ”בורות רציונלית”: אין להם זמן, תמריץ או קשב לעבד מידע מורכב. גם כאשר מידע זמין, הוא נצרך באופן סלקטיבי, שטחי ולעיתים מוטה. במסגרת קבוצת דיון קטנה, לעומת זאת, עלות הלמידה יורדת דרמטית: המשתתפים מקבלים חומר מסוכם, שומעים מומחים, ושואלים שאלות. כך הידע לא רק זמין – אלא באמת נקלט ומעובד. לכן המטרה איננה רק “להפיץ מידע”, אלא ליצור תנאים שבהם אזרחים אכן משתמשים בו באופן מושכל.
3. דיונים פנים אל פנים בקבוצות קטנות
   כאן נמצא, מבחינת פישקין, הערך העמוק ביותר. דיון אינו רק כלי להעברת מידע – הוא מנגנון לשיפור שיפוט. במפגש ישיר אנשים נחשפים לנימוקים שהם לא היו מחפשים בעצמם, נדרשים להצדיק את עמדתם, ושומעים את ההשלכות האנושיות של מדיניות דרך אנשים שונים מהם. זה מפחית חשיבה שבטית, מרכך קיטוב, ומעלה את הסיכוי לשינוי עמדה מבוסס נימוקים. בנוסף, קבוצות קטנות יוצרות אחריות הדדית והקשבה שאינן קיימות בצריכת מידע פסיבית או בדיון המוני ברשת. מבחינת פישקין, בלי מרכיב הדיון פנים אל פנים – אנחנו מקבלים רק ציבור יותר מיודע, לא ציבור שחושב טוב יותר.

השורה התחתונה:
הגרלה מבטיחה ייצוג הוגן, מידע מובנה מאפשר הבנה, ודיון פנים אל פנים מייצר שיפוט איכותי. רק שלושת המרכיבים יחד הופכים את “דעת הציבור” ממשהו רגעי ושטחי – לעמדה מושכלת שבאמת ראויה להשפיע על קבלת החלטות דמוקרטית.