לאור כל זה, לא פלא שמערכות כאלה מתקשות לתפקד בעולם המודרני, לפחות משתי סיבות עיקריות:
סיבה ראשונה
הפרדה למעמדים קשיחים, סגורים ומוגדרים היטב עוברת מן העולם. ברור שגם היום יש עשירים ועניים, אבל הניידות ביניהם גבוהה מאי-פעם ואין שום מחסומים חוקיים או חברתיים נגד התעשרות, נהפוך הוא, יש עידוד רב לכך. זה בניגוד לשדרוג למעמד האצולה במאות הקודמים, שהיה מוגבל ביותר, אם בכלל אפשרי.
לכן כיום לא ניתן להבטיח גיבוש פוליטי על בסיס מעמד חברתי-כלכלי ויצירת רשות קבועה שמייצגת מעמד מגובש. ההיסטוריה הבריטית ב-200 שנים האחרונות היא דוגמה מצוינת לקריסת ההפרדה בין הרשויות בעקבות השחיקה של מערכת המעמדות. המלך איבד בהדרגה חלק גדול מסמכויותיו, ומתחילת המאה ה-20, במיוחד אחרי מה שקרה לקיסר הרוסי (שהיה בן דודו של המלך הבריטי דאז), המלכים הבריטיים ויתרו על שארית השלטון והפכו לראשי מדינה כמעט סמליים.
האצולה איבדה את רוב הונה בעקבות המהפכה התעשייתית ואחר-כך גם בגלל שינוי בחוקי הירושה (שנחקקו על ידי מעמדים נמוכים בדיוק למטרה הזאת), ועם ההון איבדו גם את הכוח הפוליטי. שורה של רפורמות במאה ה-20 ו-21 שללו כמעט את כל השלטון מבית הלורדים, והלורדים האחרונים שקיבלו את התואר בירושה נזרקו החוצה במהלך השנה הנוכחית.
למרבה האירוניה, הפרדת הרשויות כבר התחילה להיסדק בתקופתו של מונטסקיה, שביסס את המודל שלו על השיטה הבריטית המשתנה כמעט לנגד עיניו למשהו אחר. היום, בית הלורדים זה בעיקר גוף מייעץ, שכל חבריו נבחרים או מתמנים מבחוץ, והמקסימום שהם יכולים לעשות, זה לעכב את החקיקה של הבית התחתון בכמה חודשים. יש כבר תוכניות לביטול מוחלט של בית הלורדים וכנראה שזה יקרה עד סוף המאה הזאת.
סיבה שנייה
הסיבה השנייה למשבר ברעיון של הפרדת רשויות נובע מכך שדמוקרטיה, שהייתה מילת גנאי, אפילו במאה ה-18, הפכה לדבר נערץ ולמטרת העל של עמים רבים, בהובלת ארה"ב, ה"זרקור של הדמוקרטיה", לפחות עד לאחרונה.
מערכת הפרדת רשויות, שהיא בעצם מערכת מעורבת, שרק אחת מהרשויות שלה היא דמוקרטית, כבר לא מספקת את הציבור השואף לדמוקרטיה מלאה. כאן דווקא ההיסטוריה של ארה"ב מספקת דוגמה מצוינת. מחברי החוקה, כאמור, לא רצו ליצור מערכת דמוקרטית, לכן רק הבית התחתון של הקונגרס הוא "בית הנציגים/נבחרים" שמייצג את הציבור. ממשלי המדינות ממנים את הסנאטורים ואת האלקטורים, האלקטורים בוחרים את הנשיא, והנשיא ממנה את השופטים באישור הסנאט. "הפרדה לעומק" כזאת, כלומר מינוי יותר ויותר עקיף ומרוחק מהעם, הייתה אמורה לשמר את הפרדת הרשויות בהיעדר מלך ואצולה שעוברת בירושה בעולם החדש. יתרה מזו, רק גברים לבנים עשירים בכלל היו בעלי זכות ההצבעה לבית התחתון (בדומה למדינות "דמוקרטיות" אחרות באותה תקופה, כמו גם בכל הדוגמאות העתיקות שראינו קודם), כדי שהשלטון לא יהיה יותר מדי דמוקרטי.
כל המגבלות האלה לא החזיקו מעמד. הציבור דרש גישה יותר ישירה לכל הרשויות וגם את הרחבת זכות ההצבעה. עד 1832 כמעט כל האלקטורים התחילו להתמנות על בסיס הצבעה עממית, התנאי הכלכלי להצבעה בוטל בערך באותו הזמן בהדרגה. הסנאטורים נבחרים ישירות מ-1913. נשים קיבלו את זכות ההצבעה בתחילת המאה ה-20, וחוק זכויות חברתיות מ-1965 ביטל את המגבלות האחרונות על בסיס מין וגזע, למרות שעד היום יש אפליות מסוימות. כל זה הוביל למצב של היום, שבו כל הרשויות אמורות או מתיימרות לייצג את אותו העם בדיוק, בניגוד לכוונת האבות המייסדים.
אז איך השיטה האמריקאית עדיין נחשבת למערכת הפרדת רשויות, איך היא תפקדה במאה השנים האחרונות, אחרי שכל התשתית המעמדית שלה קרסה? התשובה הקצרה היא – בזכות הרבה מאוד רצון טוב, המושתת על בסיס אידאולוגי-ערכי, הידוע תחת השם "American Exceptionalism". אפשר לטעון ששיטת הממשל עצמה הפכה לחלק משמעותי מהזהות העצמית של האמריקאים, כך שכל פגיעה בדמוקרטיה נתפסה כמתקפה על הזהות האמריקאית עצמה. משהו דומה התקיים גם ברפובליקה הרומית, אגב, תחת השם "Mos Maiorum".
אבל רצון טוב וערכים לא מחזיקים לאורך זמן, כפי שצוין על ידי פילוסופים ומדינאים במשך אלפי שנים, מאפלטון עד מקיאבלי ואף ג'יימס מדיסון עצמו. הרפובליקה הרומית בסופו של דבר שקעה בשחיתות ותאוות שלטון והתדרדרה לאימפריה, שבה הפרדת הרשויות הייתה קיימת רק על נייר, בדומה לרוסיה תחת פוטין או לברה"מ תחת סטלין, שלא לדבר על מה שקורה בארה"ב בשנים האחרונות. בעצם, רוב המדינות כיום מגדירות את עצמן קודם כל לפי הלאום ו/או קבוצה אתנית-תרבותית ולא לפי שיטת משטר. בסופו של יום, כדי שמערכת הממשל תהיה יציבה, היא חייבת לענות על צרכים ואינטרסים של הישויות המשתתפות בה, ובשביל זה היא לכל הפחות חייבת לייצג את הישויות האלה ואת האינטרסים שלהן. מערכת הפרדת רשויות התפתחה כדי לייצג ישויות סוציאו-אקונומיות, שלא ממש קיימות יותר, לכן אין לה מקום בעולם המודרני.
לסיום
אם לא הפרדת רשויות, איך אפשר לבזר את השלטון ולמנוע רודנות ועריצות? למזלנו, במקביל לריקבון האיטי של השיטה המעורבת, ב-300 השנים האחרונות התחילה להתפתח שיטת ממשל חדשה, בעלת פוטנציאל אדיר. אני טוען שאם נממש אותו כמו שצריך, נוכל לפתור את המשבר המדיני-פוליטי של העידן הנוכחי, כולל פתרון הוויכוח סביב הרפורמה המשטרית/הפיכה משפטית.
על זה נדבר בחלק השלישי והאחרון בחודש הבא.
