אנו בארגון אזרחים כותבים חוקה מאמינים שהרבה מהבעיות שיש לנו במדינה נובעות מזה שכללי המשחק על פיהם מתנהלות רשויות השלטון דורשים תיקונים ושיפורים מהותיים ויש לעגן זאת בחוקה.
בשנת 2023, עוד לפני פרוץ המלחמה, הבננו שאין מה לדבר על תוכן החוקה לפני שהסכמנו על מי ואיך יכתבו אותה. הדעה הרווחת היא שלנבחרי הציבור יש לגיטימיות דמוקרטית ישירה וניסיון מעשי בחקיקה ובגישור בין אינטרסים מתחרים, וכינון החוקה הוא התפקיד שלהם.
אנו מאמינים שיש להוציא את תהליך כינון החוקה מידי הפוליטיקאים, ובפרט חברי הכנסת, משום שהם נמצאים בניגוד עניינים מובנה: חוקה נועדה להגדיר ולהגביל את גבולות הכוח של השלטון, כולל כוחה של הרשות המחוקקת עצמה – ולכן קשה לסמוך על מי שאמון על אותו כוח שיסכים מרצונו לרסן את עצמו.
ההיסטוריה הישראלית מספקת לכך הדגמה ישירה: פשרת הררי מ-1950 העבירה את סמכות כינון החוקה לכנסת, ובמשך יותר משבעים וחמש שנה לא נולדה חוקה – לא כי לא היה רצון עקרוני. כל מי שהגיע לעמדת שלטון מצא אינטרס שלא לכבול את הכוח שזה עתה רכש.
מעבר לכך, פוליטיקאים פועלים תחת אופק זמן קצר – הבחירות הקרובות, שמירת הקואליציה הנוכחית – בעוד שחוקה נדרשת לבטא הסכמות יציבות לדורות ולהגן על זכויות יסוד ועל קבוצות מיעוט מפני רוב פוליטי רגעי; חוקה שתיכתב על ידי הרוב הפוליטי השורר באותו זמן תיטה, באופן טבעי, לשרת את האינטרסים שלו ולא את האינטרס הציבורי הרחב.
לבסוף, לגיטימיות של חוקה נשענת על היותה ביטוי ישיר לרצון הריבון – האזרחים – ולא של נציגות מפלגתית חלקית וזמנית; משום כך מדינות רבות בעולם מפרידות בין הרשות המכוננת לרשויות השלטון השוטפות, באמצעות אסיפות מכוננות, משאלי עם או מנגנונים אזרחיים ייעודיים, בדיוק כדי שתהליך כתיבת כללי המשחק לא ינוהל בידי מי שמשחק בו בעצמו.
בנובמבר 2023 התחלנו לעבוד על הגדרת התהליך לכינון חוקה.
בהסתכלות לאחור הצוות שלנו עבר כמה שלבים ותהפוכות.
הצוות התחיל לעבוד בנובמבר 2023 ונפגש מידי שבוע במהלך החורף. הדיונים התמקדו בשאלות מהותיות לגבי עקרונות כינון החוקה, ולוו בהתדיינות, הסכמות ושיפור ניסוחים. באפריל 2024 הועלתה טיוטה ראשונה לאתר החקיקה האזרחית (decide.huka.co.il), והדיונים נמשכו מול הטיוטה.
בתחילת הקיץ הרגיש הצוות שיש בידיו תוצר ראשוני שראוי להצגה לציבור. ביולי 2024 קיים הצוות שני שידורים חיים: הראשון על המוטיבציה לחוק כינון חוקה, והשני להסבר תוכן החוק עצמו.
הפידבק שקיבלנו היה שהטקסט הקיים מפורט יותר מהראוי לחוקה.
הצוות החליט לארגן את הטקסט בשתי רמות: רמת "מה" – עקרונות מתומצתים ומדויקים, ברמה שמתאימה לחוק יסוד; ורמת "איך" – הסבר מפורט יותר של אופן היישום.
הצוות עבד על מיצוי הטקסט לכדי חוק יסוד. במסגרת זו הדיון שינה כיוון ובמקום להתמקד בתהליך הכינון המוצע עברנו לדון על שאלות עקרוניות, שאת המענינות נציג בהמשך המאמר.
במקום הדיון השוטף קיים הצוות מפגש פתוח עם שלושה מומחים – ד"ר רונן גופר, טל ירון ואמנון ראובני. הוצגה סקירה היסטורית על ההבטחה שלא קוימה לכינון חוקה ("פשרת הררי" מ-1950), שני הטקסטים המקבילים שגיבש הצוות (חוק מפורט וחוק יסוד עקרוני), וארבע סוגיות הליבה שעדיין פתוחות: מבנה האסיפה המכוננת, שיטת הבחירה (הסכמה עקרונית ראשונית על כ-60–70% סורטיציה), תהליך הדיונים עד למשאל העם, וההבחנה בין "חוקה ראשונית" לתהליך מתמשך בהשראת המודל השוויצרי.
הצוות אסף וגיבש רשימת עשרה קריטריונים מוסכמים להערכת כל הצעה עתידית: שיתוף ציבור, שקיפות, ייצוגיות, איזון בין מומחיות לריבונות האזרחים, הגנה מהשפעות זרות, הסכמה רחבה, שמירה על זכויות ודמוקרטיה, ריאליות פוליטית, אישור ציבורי במשאל עם, ולגיטימציה.
הוצגו מספר הצעות:
לאחר שנבחנו מודלים שונים לגוף המכונן ותהליך הכינון, הצוות עבר לנסח את הטקסט המגדיר את רמת העקרונות כדי שיקיף את כל מגוון ההצעות. הדיונים היו סוערים והצוות לא הצליח להגיע לנוסח מוסכם. בשלב זה לקחנו פסק זמן, ולאחר מכן הוחלט לתמצת את המהות במספר עקרונות במקום לנסח חוק.
לקראת קמפיין מתוכנן להעלאת מודעות בנושא כינון חוקה לפני הבחירות, תימצת הצוות את מהות החוק לחמישה עקרונות: האזרחים הם הריבון; החוקה תהיה חוק המדינה העליון ותחליף את חוקי היסוד הקיימים; יוקמו צוותי עבודה שיובילו את תהליך הכינון; השתתפות הציבור היא תנאי יסוד; והחוקה תאושר על ידי האזרחים בהצבעה.
לאחר שהצלחנו להגיע להסכמה על חמישה עקרונות, הצוות חזר לדיונים על חוק היסוד עד שגובש נוסח מוסכם.
במהלך כשנה וחצי של דיונים שבועיים חזר הצוות פעמים רבות לאותן שאלות-יסוד, מזוויות שונות ולאור הצעות מתחרות.
הדיונים התמקדו בשאלות היסוד: מי מחליט, איך מחליטים, ומי מאשר.
להלן הנושאים שתפסו את המקום המרכזי בדיונים.
שאלה שחזרה כמה פעמים: האם נכון לכתוב שהריבון הוא "העם" (בהשראת "We the people" ובהתייחס לזיקה לעם היהודי) או "האזרחים" במובן הטכני והמדויק יותר. בסופו של דבר, בעקרונות שגובשו במרץ 2026 הוכרע לטובת הניסוח "האזרחים הם הריבון – כל סמכות שלטונית נובעת מאזרחי המדינה ופועלת מטעמם בלבד".
מתח מתמשך בין שתי תפיסות: כינון חוקה כמעשה חד-פעמי שמקנה יציבות, לעומת תפיסה דינמית (בהשראת המודל השוויצרי) שבה החוקה ממשיכה להתפתח בהליך ציבורי שוטף. הסוגיה חזרה גם בדצמבר 2024, גם במפגש המומחים ביוני 2025 (הבחנה בין "חוקה ראשונית" לתהליך מתמשך), וגם באפריל 2026 כשהוסכם על נוסח שמעגן מנגנון שינוי עתידי בתוך החוקה עצמה.
זה הנושא שתפס את החלק הגדול ביותר מהדיונים. נבחנו שיטות שונות ושילוביהן: סורטיציה (הגרלה מדגמית-מייצגת, בדומה לאסיפת אזרחים), דמוקרטיה נזילה (האצלת קול הניתנת להעברה בכל עת, כבמודל מפלגת הפיראטים הגרמנית), טכנוקרטיה (בחירה לפי מומחיות), ובחירה ציבורית-טכנולוגית (כבהצעת טל ירון). נדונו גם גודל הגוף (מעשרות חברים באסיפת אזרחים ממוקדת-נושא, ועד מאות חברים במודל מבוזר), והאם נדרשת מומחיות מוקדמת מהמשתתפים.
בסופו של התהליך (אוגוסט–ספטמבר 2025) הוצגו והושוו ארבע הצעות מלאות ומפורטות לגוף ולתהליך הכינון – של ד"ר רונן גופר, של יעל שחם גפני, של טל ירון, של גיא ג'אנה, ושל הצוות עצמו – שנבדלו זו מזו במספר החברים, באופן בחירתם ובהיקף ההשתתפות הציבורית הנלווית.
מעבר לשאלת ההרכב, עסק הצוות גם בשאלת ה"איך": כיצד מגיעים להסכמות (דיבייט מול דליברציה), אילו מומחים ובעלי עניין מוזמנים להציג את עמדותיהם ולכמה זמן, האם דיונים על נושאים שונים מתקיימים במקביל או בזה אחר זה, והאם "חכמת ההמונים" אכן מועילה לתהליך או חשופה להטיה ע"י גורמים אינטרסנטיים וצריכה "מרכז מידע" מאזן.
הוסכם מהר יחסית שהחוקה תאושר בסופו של דבר בהצבעת הציבור, אך נותרו חילוקי דעות משמעותיים: מה הרוב הדרוש לאישור או לשינוי פרק (רוב רגיל, לעומת רוב מיוחס/"שריון" לנושאים עקרוניים כמו זכויות אדם), האם נדרש קוורום מינימלי של משתתפים, והאם להמשיך להשתמש במונח "משאל עם" או לעבור למונח "אישור האזרחים" (דיון שחזר באוקטובר-נובמבר 2025).
מעבר לחברי הגוף המכונן, עסק הצוות גם בשאלה כיצד כלל הציבור משתתף: יזום הצעות ואיסוף חתימות, פלטפורמות דיגיטליות להשתתפות (e-participation), הצבעה משוקללת בין הגוף המכונן לציבור הרחב, וזכות אזרחי חו"ל להצביע במשאל עם על החוקה.
הצוות שאב השראה ולמד ממקרים בינלאומיים: שיטת השינוי בחוקה השוויצרית (הדורשת רוב גם בקרב המצביעים וגם בקרב הקנטונים), תוכנת ה-Liquid Feedback של מפלגת הפיראטים הגרמנית לדמוקרטיה נזילה, ותהליכי אספות אזרחים בקנדה.
שאלה שעלתה בעיקר בשלב המאוחר (נובמבר 2025–אפריל 2026): האם "חוק יסוד כינון חוקה" צריך להכיל גם תכנים מהותיים – כמו הגנה על זכויות אדם או שמירה על אופי המדינה כ"מדינה יהודית" ברוח מגילת העצמאות – או להישאר נקי, ולהתמקד אך ורק במנגנון הפרוצדורלי ליצירת החוקה, מחשש ל"מדרון חלקלק" שיעכב את התהליך כולו.