אובדן האמון של הציבור בנבחריו ובמוסדות השלטון היא מגמה המתקיימת בכל המדינות הדמוקרטיות. אזרחים רבים חשים שהפוליטיקאים אינם מייצגים את האינטרסים שלהם או שאינם מבינים את מצוקותיהם היומיומיות. בעלי הון ובעלי אינטרסים מחזיקים לוביסטים המקדמים את ענינייהם בבית המחוקקים ובמסדרונות השלטון על חשבון הציבור הרחב. בנוסף, הדמוקרטיה הייצוגית-מפלגתית הנהוגה בישראל מגבירה את הקיטוב והפלגנות.
סורטיציה, שיטת בחירה המבוססת על הגרלה אקראית של נציגים, מציעה אלטרנטיבה מרתקת לדמוקרטיה הייצוגית המודרנית. בעוד ששיטה זו נשמעת זרה לרבים מאיתנו, יש לה שורשים עמוקים בהיסטוריה והיא מציעה פתרונות ייחודיים לבעיות המוכרות של שחיתות, ייצוג לא שוויוני וחוסר מעורבות של האזרחים בקביעת המדיניות. מאמר זה עוסק בשורשיה, ביתרונותיה ובאתגריה של סורטיציה. נראה דוגמאות ליישום מוצלח של השיטה בעולם, ובפוטנציאל שלה לקדם הסכמות רחבות בקרב הציבור בישראל.
שיטת הסורטיציה (הידועה גם כלוטוקרטיה) נולדה ביוון העתיקה, במיוחד באתונה, שהייתה ערש הדמוקרטיה. אתונאים ראו בהגרלה דרך להבטיח שוויון ולמנוע השפעה של עושר או כוח על המערכת הפוליטית. בתהליך זה נבחרו אזרחים למלא תפקידים ציבוריים ללא תלות במעמדם החברתי. השיטה נעלמה בהדרגה עם עליית הדמוקרטיות המודרניות, שהעדיפו שיטות ייצוג המבוססות על בחירות.
בבסיס הסורטיציה עומד רעיון השוויון: כל אדם זכאי לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות, ללא תלות במעמד, עושר או רקע פוליטי. הסורטיציה שואפת למנוע הטיות שמקורן במערכת בחירות תחרותית, ומקדמת דמוקרטיה נטולת אינטרסים אישיים. עם זאת, היא עוררה ביקורת פילוסופית, בעיקר סביב שאלת היכולת והכישורים של המשתתפים שנבחרו באקראי.
בבחירת מדגם בשיטת הסורטיציה, יש מספר פרמטרים המנחים את תהליך ההגרלה כדי להבטיח שהמדגם יהיה הוגן, מייצג ומתאים למטרות הייעודיות. הנה הפרמטרים המרכזיים:
הבעייה ביישום של השיטה בפועל היא שאין מידע על כל הפרמטרים לגבי כלל האוכלוסיה. למשל מידע על השכלה ומצב סוציואקונומי לא מצוי במרשם האוכלוסין. כדי להתגבר על בעיה זו עושים מדגם דו שלבי. בשלב הראשון בוחרים מדגם יחסית גדול, למשל 10,000 אזרחים על סמך הפרמטרים שקיימים במרשם האוכלוסין. פונים לקבוצה זו בבקשה להשתתף בתהליך ולמלא שאלון אשר יש בו את הפרמטרים החסרים. מתוך הקבוצה שהסכימה להשתתף מבצעים מדגם שני שלוקח בחשבון את כל הפרמטרים.
הסורטיציה מציעה מספר יתרונות משמעותיים:
למרות יתרונותיה, הסורטיציה אינה חפה מבעיות:
סורטיציה זוכה לעדנה מחודשת במגוון הקשרים מודרניים:
שילוב סורטיציה עם דמוקרטיה ייצוגית מציע דרך ליצור מערכת מאוזנת יותר. לדוגמה, ניתן להקים בית מחוקקים נוסף המבוסס על סורטיציה, כמו היוזמה מאנגליה להחליף את בית הלורדים באסיפת אזרחים, שישמש כגוף מייעץ לממשלה הנבחרת. אפשרות נוספת היא להפעיל סורטיציה בתהליכי התייעצות לפני קבלת החלטות משמעותיות, במיוחד בנושאים טעונים פוליטית.
בעידן של אי-אמון במוסדות פוליטיים ושאיפה גוברת לשוויון והוגנות, סורטיציה מציעה מודל רענן לשיתוף הציבור. השיטה אינה חפה מאתגרים, אך הניסיונות המודרניים מצביעים על כך שהיא עשויה להוות חלק משמעותי במערכות הדמוקרטיות של המאה ה-21. במדינת ישראל המערכת הפוליטית לא הצליחה להגיע להסכמה על חוקה כבר 76 שנה. אולי הגיע הזמן לנסות מודל זה?
