תהליך העבודה של אספת אזרחים

 

מאת יעל שחם גפני

מבוא

למה יש פילוג וקיטוב בעם? אחת הסיבות נעוצה בשיטת השלטון הנהוגה אצלינו: דמוקרטיה ייצוגית מפלגתית. כל מפלגה נמצאת בתחרות עם המפלגות האחרות על קולות הבוחרים וזה הופך את השיח לתחרות שבה כל צד מנסה לשכנע את הציבור בצדקתו ובנכונות עמדתו, ומצד שני מנגח את עמדתו של הצד השני עד כדי הצגתה כלא לגיטימית.

 

שיח מהסוג הזה נקרא דיבייט או בעברית ויכוח או עימות. הדיבייט מתמקד בניצחון ובחידוד עמדות, וזה מוביל להקצנת דעות ולהעמקת הפערים. מאחר שהמטרה היא לשכנע, לעיתים מושם דגש על הצגת טיעונים חזקים, גם אם הם אינם בהכרח מעמיקים או מאוזנים. כאשר הדיון הציבורי מתקיים בצורה של דיבייט קשה מאוד להגיע להסכמות או למצוא פתרונות יצירתיים.

 

אספת אזרחים היא כלי להשתתפות ציבורית המבוסס על עקרונות הדמוקרטיה הדליברטיבית, שהולך וצובר פופולריות במדינות שונות בעולם. דליברציה היא שיטת דיון שבה המשתתפים משתפים דעות ומידע מתוך כוונה להבין את הנושא לעומק ולגבש החלטה משותפת. היא מתאפיינת בהקשבה פעילה והבעת דעות מתוך כבוד הדדי, חקירה ובחינה של רעיונות מנקודות מבט שונות, ושאיפה למציאת פשרה או פתרון המוסכם על ידי כלל המשתתפים.

 

באספות אזרחים, קבוצת אזרחים נבחרת באופן רנדומלי ומייצגת את המגוון הדמוגרפי של האוכלוסייה. מטרת האספה היא לדון בסוגיה ציבורית חשובה, ללמוד עליה לעומק, לשקול דעות שונות, ולקבל החלטות מושכלות המוצגות למקבלי ההחלטות. במאמר זה נכיר את תהליך העבודה של אספת אזרחים הכולל מספר שלבים עיקריים ואת שיטות הדיון והטכניקות השונות שמשתמשים בהן להבטחת איכות השיח וקבלת החלטות מיטבית.

 

שלבי התהליך של אספת אזרחים

1. בחירת המשתתפים

השלב הראשון הוא גיוס קבוצה מגוונת של אזרחים המייצגת את כלל החברה. המשתתפים נבחרים לרוב בשיטה של דגימה רנדומלית, תוך הבטחת ייצוג של מאפיינים כמו גיל, מגדר, רקע אתני, והשקפות פוליטיות.

2. לימוד הנושא

בתחילת התהליך, המשתתפים לומדים את הנושא הנידון דרך הרצאות, מידע כתוב ועבודה בקבוצות למידה. המידע מסופק על ידי מומחים וחוקרים, ונועד להבטיח שהמשתתפים יכירו ויבינו את כל ההיבטים העובדתיים והרלוונטיים של הנושא.

3. שמיעת עמדות ושיקולים של בעלי עניין
בשלב זה, המשתתפים נחשפים לעמדות שונות המובאות על ידי נציגי קבוצות אינטרס שונות, בעלי עניין ונציגי ציבור. עמדות, בניגוד למידע שמבוסס על עובדות אוביקטיביות, נשענות על ערכים ושיקולים. המטרה של שלב זה היא להבטיח שישמעו מגוון קולות ודעות, וכי המשתתפים יוכלו לשקול שיקולים רחבים לפני גיבוש מסקנותיהם.

4. דיון והחלפת דעות
בשלב זה, האזרחים דנים בנושא בצורה מובנית ומבוססת על עקרונות של דמוקרטיה דליברטיבית. הדיון מתקיים בקבוצות קטנות וגדולות, ומונחה על ידי מנחים מקצועיים המוודאים ששיח הוגן ומכבד מתנהל בין כל המשתתפים.

שיטות דיון דליברטיביות:

  • דיון מונחה (Facilitated Discussion)
    בשיטה זו, מנחה מקצועי מוביל את השיחה, מקפיד על שוויון בין המשתתפים, ומוודא שכל קול נשמע. המנחה מסייע ביצירת אווירה בטוחה ומכילה, ומכוון את הדיון לשאלות מהותיות.
  • שולחנות עגולים (Roundtable Discussions)
    בשיטה זו, המשתתפים מחולקים לקבוצות קטנות, שבהן כל אחד יכול לבטא את דעתו ולשמוע דעות אחרות. כל קבוצה מסכמת את מסקנותיה, והתובנות מועברות לדיון רחב יותר.
  • שיטת דלפי (Delphi Method)
    שיטה זו כוללת סדרת סבבים של דיון אנונימי ושיתוף משוב. המשתתפים מקבלים מידע ומביעים דעות באופן אנונימי, מה שמפחית לחצים חברתיים ומוביל לגיבוש המלצות מבוססות יותר.
  • סימולציות ותרחישים
    דרך נוספת לדון בנושאים מורכבים היא שימוש בסימולציות, שבהן המשתתפים מתנסים בהליכי קבלת החלטות המדמים מציאות. גישה זו מסייעת להבנת ההשלכות של החלטות שונות.
  • הצבעות מדורגות (Ranked Voting)
    כאשר נדרשת הכרעה בין חלופות שונות, ניתן להשתמש בהצבעות מדורגות, שבהן המשתתפים מדרגים את ההעדפות שלהם לפי סדר חשיבות. שיטה זו מאפשרת בחירה המשקפת את ההעדפות של כלל הקבוצה.

5. גיבוש המלצות
לאחר הדיון, המשתתפים מסכמים את מסקנותיהם ומגבשים המלצות. תהליך זה נעשה באופן שיתופי, תוך חתירה לקונצנזוס או הצגת חלופות שונות במידה ואין הסכמה רחבה.

שיטות וטכניקות לגיבוש המלצות:

  • כתיבה שיתופית (Collaborative Writing) – המשתתפים עובדים יחד על מסמך משותף, מוסיפים תובנות ומחדדים את הניסוחים עד להגעה לנוסח מוסכם.
  • מפות חשיבה (Mind Mapping) – כלי ויזואלי המאפשר למפות את ההיבטים המרכזיים של הסוגיה ולחבר בין רעיונות שונים, כדי להדגיש נקודות חופפות ולגבש עקרונות מוסכמים.
  • סבבי תגובה (Feedback Rounds) – המשתתפים מציעים טיוטות ראשוניות להמלצות, מקבלים משוב מחבריהם ומחדדים את ההמלצות בהתאם.
  • הצבעות רוב ופשרות (Majority Voting & Compromise) – במקרים של חוסר הסכמה, מתקיימות הצבעות או משא ומתן בין המשתתפים במטרה להגיע לנוסח משותף.
  • דירוג סדרי עדיפויות (Prioritization Exercises) – המשתתפים מדרגים את ההמלצות על פי חשיבותן והשפעתן הצפויה, כדי להדגיש אילו מהן הן הדחופות והמשמעותיות ביותר.

6. הצגת ההמלצות
בסיום התהליך, ההמלצות מועברות לרשויות או מקבלי ההחלטות הרלוונטיים. במקרים מסוימים, ההמלצות נחשבות מחייבות, ובמקרים אחרים הן משמשות ככלי ייעוץ לקובעי המדיניות.

לוחות זמנים ומשך האספה

בהתחשב בכך שהמשתתפים הם לרוב אנשים עובדים, עבודת האספה מתנהלת במפגשים מרוכזים הנמשכים כמה ימים בכל פעם. מפגשים אלו יכולים להיערך אחת לחודש או בתדירות גבוהה יותר בהתאם למורכבות הנושא ולזמינות המשתתפים. משך הזמן האופטימלי לקיום אספת אזרחים נע בין שלושה לשישה חודשים, כאשר מדובר בסדרה של ארבעה עד שמונה מפגשים בני מספר ימים כל אחד. מבנה זה מאפשר למשתתפים ללמוד את הנושא, לשמוע דעות שונות, לדון בהיבטים השונים, ולגבש המלצות באופן יסודי ומעמיק.

סיכום

אספת אזרחים היא תהליך דמוקרטי חשוב המאפשר לציבור לקחת חלק פעיל בקבלת החלטות. התהליך כולל שלבים מובנים ושימוש בשיטות דיון דליברטיביות שמטרתן להבטיח שיח מושכל, הוגן ומכבד. שיטות אלו תורמות ליצירת החלטות איכותיות יותר, המבוססות על ידע רחב ודיאלוג מעמיק בין משתתפים ממגוון רקעים ודעות.
מידע נוסף על אסיפות אזרחים בישראל אפשר למצוא באתר של https://www.democracy3.org.il