משאלי עם בישראל – הדרך להעמקת הדמוקרטיה והבטחת חוקה אמיתית

 

מאת עמוס כהן

משאלי עם – כלי עוצמתי שעדיין לא ממומש

מרבית אזרחי מדינת ישראל תומכים בקיום משאלי עם (על פי סקר שבוצע ע”י חברת  iPanel​), אך בפועל הדבר לא קורה. הפוליטיקאים ממרבית המפלגות חוששים לתת לציבור המצביעים את הזכות הבסיסית ביותר שמגיעה להם – לקחת חלק בתהליך קבלת החלטות. השיטה הקיימת בה לאזרחים יש זכות לבחור את נציגיהם לכנסת בלבד מוצאת חן בעיני הפוליטיקאים, היא שומרת את הכוח בידם.

גם כאשר אמון הציבור בפוליטיקאים בשפל – לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2024, פחות מ-15% מהאזרחים נותנים אמון במפלגות – אין מנגנון אפקטיבי שבאמצעותו הציבור יכול להשפיע ישירות על החלטות מכריעות.

הדוגמאות מהמציאות

במשך השנים, התקבלו בישראל החלטות גורליות בניגוד לעמדת חלקים נרחבים מהציבור:

  • תהליך אוסלו (1993) – תהליך שנעשה עם רוב דחוק בכנסת, חרף התנגדות עזה של חלק גדול מהציבור, ללא משאל עם.
  • ההתנתקות מרצועת עזה (2005) – מהלך דרמטי שנעשה בהחלטת ממשלה וכנסת, אך בלי קבלת אישור ישיר מהעם, למרות שהיתה התנגדות ציבורית ניכרת.

כמו כן, יש החלטות שאינן מתקבלות למרות תמיכה ציבורית רחבה:

  • מחאת הדיור (2011) – הפגנות ומחאה ציבוריות רחבה לשינוי במדיניות הדיור לא הובילו לרפורמות משמעותיות, בשל חוסר רצון פוליטי.
  • אירועי 7 באוקטובר 2023 – הרוב המכריע של האזרחים דורש להקים ועדת חקירה לבדיקת אירועי ה 7 באוקטובר אבל חברי הכנסת של הקואליציה מתנגדים. מה נותר לאזרחים לעשות? להפגין, לכתוב עצומות, למחות ברשתות החברתיות. האם זה עוזר? לא באלף רבתי.
  • דרישת הציבור להסדר חילופי חטופים – ציבור רחב, כולל אנשי ביטחון בכירים בדימוס, תומכים בהפסקת הלחימה כדי להשיב את החטופים, אך השיקולים הפוליטיים מכריעים.
  • חוק גיוס החרדים – בדיוק כמו בדוגמאות הקודמות מרבית הציבור מעוניין לחוקק חוק לשוויון בנטל השרות בצבא. יש הבנה רחבה גם בין חברי הקואליציה שזה צעד נכון והכרחי אבל שיקולים של שמירת הקואליציה מונעים את החקיקה.

השפעת הציבור על קבלת ההחלטות באמצעות הפגנות, עצומות ופוסטים ברשתות החברתיות שואפת לאפס, היא מספקת למפגינים, לחותמים ולכותבי הפוסטים סיפוק והרגשה שעשו או לפחות ניסו לעשות משהו לקידום עמדתם אבל את חברי הקואליציה מעניינים עניינים אחרים לגמרי, הנושא החשוב להם ביותר הוא שמירה על השלטון בידם והם עושים מאמצים רבים להיבחר פעם נוספת ולקבל תפקידים משמעותיים בממשלה, בכנסת וג’ובים אחרים במגזר הציבורי.

ישנן דוגמאות רבות נוספות להחלטות שמרבית הציבור מתנגד להן כמו – הגדלת מספר השרים בממשלה, מניעת תחבורה ציבורית בשבת באזורים חילוניים, חובה להינשא ולהתגרש בנישואים דתיים, חוק המרכולים, והעברות כספים לקבוצות לחץ.

ולמה בעצם לא לתת לציבור שהוא הוא הריבון במדינה לכפות את רצונו על הפוליטיקאים? אם משווים את הפוליטיקה למגזר העסקי, גם במגזר העסקי הריבון, קרי בעלי המניות בוחרים בהנהלה שתקדם את האינטרסים שלהם.  אבל בעלי המניות שומרים לעצמם את הזכות לכפות את רצונם על המנהלים והדירקטורים אם אלה פועלים בניגוד לדעתם.  מדוע לאזרחי המדינה לא נשמרת הזכות לכפות את רצונם על הנבחרים?

למבקרים את משאלי העם יש שלל תירוצים להצדקת השיטה הקיימת ומניעת קיום משאלי עם. הרב המוחלט של הטיעונים מופרך מיסודו. במרבית מדינות העולם מתקיימים משאלי עם, כולל מדינות ארה”ב. מבלי להיכנס לטיעוני המתנגדים ראוי לציין שבעולם נצבר ניסיון רב איך צריך לנהל משאלי עם בצורה נכונה, אבל מתנגדי משאלי העם לא מעוניינים ללמוד מניסיונם של אחרים,  הם מעדיפים לשמור על השיטה הקיימת ועל כוחם.

משאלי עם – לא רק לדון על שטחים

רק בנושא אחד הסכימו הפוליטיקאים שיש צורך לקיים משאל עם – על החלטה לוותר על שטחים שנכבשו על ידי מדינת ישראל. החריג בא להקשות על כל ממשלה שתרצה להגיע להסדר שלום תמורת שטחים עם העולם הערבי.

עם זאת, הפוטנציאל של משאלי עם גדול הרבה יותר. הוא יכול לשמש לאישור החלטות קריטיות אחרות: רפורמות כלכליות, מדיניות דת ומדינה, ואישור חוקי יסוד.

משאלי עם ואישור חוקי יסוד – סגירת המעגל החוקתי

בישראל חוקי היסוד נחקקו לאורך השנים ברוב רגיל של חברי הכנסת, ללא דרישה לאישור מיוחד מהציבור או רוב מיוחד בפרלמנט. מצב זה יצר בעייתיות עמוקה:

  • היעדר לגיטימציה ציבורית – חוקי יסוד שאין מאחוריהם הכרעת ריבון נחשבים בעיני חלקים בציבור כהסדרים פוליטיים ולא כהסכמה לאומית אמיתית.
  • מאבקי כוח בין הרשויות – מאבקים בין הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון – במיוחד סביב פרשנות חוקי יסוד כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו או חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי – נובעים בין היתר מהיעדר תוקף חקיקתי מובהק לחוקים אלה. מאבקים אלה מתגברים כאשר מדובר בחוקי יסוד שמסדירים את איזוני הכוח בין הרשויות עצמן כמו חוק יסוד השפיטה.
  • חשש מהכפפת חקיקה להכרעת רוב רגיל – ללא דרישה למשאל עם או רוב מיוחס, כל כנסת יכולה לשנות חוקי יסוד בקלות יחסית.

אם משאלי עם יאומצו כאמצעי לאישור חוקי יסוד – כל חוק יסוד יחייב אישור עממי – ישראל תזכה סוף סוף בחוקה מחייבת, מוסכמת, ולגיטימית.

יתרונות משאלי עם

משאלי עם ישפרו את הדמוקרטיה הישראלית, מדוע?

  • הם מחייבים את הנבחרים להתחשב ברצון האזרחים
  • הם יביאו להגדלת מעורבות האזרחים בנעשה במדינה
  • הם יגדילו את ההזדהות של האזרחים עם המדינה ועם מוסדותיה, כיוון שאלו יפעלו לפי רצון האזרחים.
  • הם יקטינו מתחים בין  אזרחים. הדיונים והוויכוחים יהיו ענייניים במקום פוליטיקה של זהויות הנהוגה במחוזותינו.
  • מפלגות הקואליציה לא יוגבלו על ידי מפלגות קטנות, הן יוכלו להעביר חוקים במשאלי עם.
  • מפלגות קטנות יוכלו להעביר חוקים שהקואליציה מתנגדת להם אם מרבית הציבור תומך בהם.

מי יפסיד ממשאלי עם?  מפלגות קטנות שניצלו את כוחן הפוליטי לחקיקה שמרבית הציבור מתנגד לה. גם ראשי המפלגות שיפסידו מכוחם. אבל כל אלה לא מצדיקים את קיומה של הדמוקרטיה הכושלת שלא מייצגת את רצון הציבור.

לסיכום

משאלי עם אינם איום על הדמוקרטיה – הם חיזוק שלה. הם הדרך להשיב לעם את הריבונות המגיעה לו, להבטיח שמוסדות השלטון יפעלו על פי רצון האזרחים, ולבסס סוף סוף חוקה אמיתית ומוסכמת בישראל.