הדוגמאות מהמציאות

במשך השנים, התקבלו בישראל החלטות גורליות בניגוד לעמדת חלקים נרחבים מהציבור:

• תהליך אוסלו (1993) – תהליך שנעשה עם רוב דחוק בכנסת, חרף התנגדות עזה של חלק גדול מהציבור, ללא משאל עם.
• ההתנתקות מרצועת עזה (2005) – מהלך דרמטי שנעשה בהחלטת ממשלה וכנסת, אך בלי קבלת אישור ישיר מהעם, למרות שהיתה התנגדות ציבורית ניכרת.

כמו כן, יש החלטות שאינן מתקבלות למרות תמיכה ציבורית רחבה:

• מחאת הדיור (2011) – הפגנות ומחאה ציבוריות רחבה לשינוי במדיניות הדיור לא הובילו לרפורמות משמעותיות, בשל חוסר רצון פוליטי.
• אירועי 7 באוקטובר 2023 – הרוב המכריע של האזרחים דורש להקים ועדת חקירה לבדיקת אירועי ה 7 באוקטובר אבל חברי הכנסת של הקואליציה מתנגדים. מה נותר לאזרחים לעשות? להפגין, לכתוב עצומות, למחות ברשתות החברתיות. האם זה עוזר? לא באלף רבתי.
• דרישת הציבור להסדר חילופי חטופים – ציבור רחב, כולל אנשי ביטחון בכירים בדימוס, תומכים בהפסקת הלחימה כדי להשיב את החטופים, אך השיקולים הפוליטיים מכריעים.
• חוק גיוס החרדים – בדיוק כמו בדוגמאות הקודמות מרבית הציבור מעוניין לחוקק חוק לשוויון בנטל השרות בצבא. יש הבנה רחבה גם בין חברי הקואליציה שזה צעד נכון והכרחי אבל שיקולים של שמירת הקואליציה מונעים את החקיקה.

השפעת הציבור על קבלת ההחלטות באמצעות הפגנות, עצומות ופוסטים ברשתות החברתיות שואפת לאפס, היא מספקת למפגינים, לחותמים ולכותבי הפוסטים סיפוק והרגשה שעשו או לפחות ניסו לעשות משהו לקידום עמדתם אבל את חברי הקואליציה מעניינים עניינים אחרים לגמרי, הנושא החשוב להם ביותר הוא שמירה על השלטון בידם והם עושים מאמצים רבים להיבחר פעם נוספת ולקבל תפקידים משמעותיים בממשלה, בכנסת וג’ובים אחרים במגזר הציבורי.

ישנן דוגמאות רבות נוספות להחלטות שמרבית הציבור מתנגד להן כמו – הגדלת מספר השרים בממשלה, מניעת תחבורה ציבורית בשבת באזורים חילוניים, חובה להינשא ולהתגרש בנישואים דתיים, חוק המרכולים, והעברות כספים לקבוצות לחץ.

ולמה בעצם לא לתת לציבור שהוא הוא הריבון במדינה לכפות את רצונו על הפוליטיקאים? אם משווים את הפוליטיקה למגזר העסקי, גם במגזר העסקי הריבון, קרי בעלי המניות בוחרים בהנהלה שתקדם את האינטרסים שלהם.  אבל בעלי המניות שומרים לעצמם את הזכות לכפות את רצונם על המנהלים והדירקטורים אם אלה פועלים בניגוד לדעתם.  מדוע לאזרחי המדינה לא נשמרת הזכות לכפות את רצונם על הנבחרים?

למבקרים את משאלי העם יש שלל תירוצים להצדקת השיטה הקיימת ומניעת קיום משאלי עם. הרב המוחלט של הטיעונים מופרך מיסודו. במרבית מדינות העולם מתקיימים משאלי עם, כולל מדינות ארה”ב. מבלי להיכנס לטיעוני המתנגדים ראוי לציין שבעולם נצבר ניסיון רב איך צריך לנהל משאלי עם בצורה נכונה, אבל מתנגדי משאלי העם לא מעוניינים ללמוד מניסיונם של אחרים,  הם מעדיפים לשמור על השיטה הקיימת ועל כוחם.