דרום קוריאה כדוגמה

אחת המדינות המפותחות ביותר בתחומי הממשל האלקטרוני והשתתפות ציבור אלקטרונית היא דרום קוריאה. יש לה מסורת והיסטוריה של השקעה במחשוב ותשתיות תקשורת אינטרנט החל מ 1960.

סוף שנות ה 90 ותחילת שנות ה 2000: הקמת התשתיות

קים דה-ג’ונג, שכיהן כנשיא דרום קוריאה בשנים 1998–2003, היה אחד המובילים המרכזיים בקידום חזון הממשל האלקטרוני במדינה. מתוך הבנה שהעתיד הכלכלי והדמוקרטי של קוריאה תלוי בטרנספורמציה דיגיטלית עמוקה, הוא הכריז על פרויקט הממשל האלקטרוני הלאומי כעמוד תווך של מדיניותו.

במהלך כהונתו הושקה תכנית רחבת היקף לפיתוח תשתיות תקשורת מהירות, כולל פריסת רשתות סיבים אופטיים ומערכות מידע ממשלתיות מקוונות. בשנת 2001 עבר בפרלמנט חוק מהפכני: “החוק לקידום דיגיטציה של עבודות אדמיניסטרטיביות כדי לממש ממשל אלקטרוני”, שקבע תשתית משפטית מחייבת לדיגיטציה של עבודת הממשלה והקים תפקידי CIO (ממונה מערכות מידע) במשרדים הציבוריים.

ממשלתו השקיעה כ-24 טריליון וון (כ-20 מיליארד דולר) לאורך חמש שנים בפרויקטים לאומיים בתחום טכנולוגיות המידע והתקשורת (ICT), ובפרט בפרויקטים כמו (G4C Government for Citizens) ושירותי רישום ומיסוי מקוונים. החזון של קים דה-ג’ונג האיץ את היצאה מהמשבר הכלכלי של סוף שנות ה־90, וגם הניח את הבסיס לכך שדרום קוריאה תהפוך לאחת המדינות המובילות בעולם בממשל דיגיטלי. בשנת 2002 היא היתה במקום ה 15 בעולם וב 2010 הגיעה למקום הראשון.

עשור ראשון של שנות ה 2000: ביסוס שירותים ושיתוף הציבור

רו מו-היון, שכיהן כנשיא דרום קוריאה בין השנים 2003–2008, היה דמות מפתח בקידום e-participation כחלק מתפיסת עולמו הדמוקרטית על “ממשל משתף”. בניגוד לקודמיו שהתמקדו בעיקר בייעול השירות הציבורי, רו הדגיש את הצורך בשיתוף אזרחים בתהליכי קבלת ההחלטות, וביסס מדיניות חדשנית ששילבה טכנולוגיה ודמוקרטיה ישירה.

הוא הקים את הוועדה לניהול מידע ממשלתי (PCGID) שהובילה פרויקטים ממלכתיים לקידום שקיפות ושיתוף ציבור באמצעות הרשת. תחת כהונתו הושקו 31 פרויקטים לאומיים בתחום הממשל הדיגיטלי, ביניהם פורטלים לתלונות ציבור, יוזמות שיתוף מדיניות בזמן אמת, ופרויקטים ברשויות מקומיות להנגשת מידע ושיתוף אזרחים בתכנון עירוני.

ממשלתו השקיעה כ־850 מיליון דולר על פני חמש שנים בפרויקטים אלה, תוך שילוב תקני אבטחת מידע והנגשה דיגיטלית רחבה. רו מו-היון עצמו היה ידוע בשימושו הישיר בטכנולוגיה לצורך דיאלוג עם הציבור – בין היתר דרך בלוגים ושידורים אינטרנטיים, שהיו חדשניים לזמנם. חזונו לא רק שדרג את תשתית ה־e-participation הקוריאנית, אלא גם יצר תקדים עולמי לשילוב אזרחים במדיניות דרך פלטפורמות מקוונות.

יוזמות תקצוב משתתף

בשנת 2005 שונתה חקיקת המימון המקומי (Local Finance Act) כדי להתיר יוזמות תקצוב משתתף ברשויות המוניציפליות לאחר ניסוי מוקדם בערים כגון גואנג’ו ואולסן. בשנת 2011, תחת ממשלו של לי מיונג־בק, נוספה חובה להחיל שת”פ ציבורי כזה בכל המועצות המקומיות. כ‑45% מהרשויות כבר השתתפו ונדרש שהיתר ייצטרפו בשלוש השנים הבאות. סיאול, שהובילה את התהליך, יצרה ועדת משתתפים של כ־300 אזרחים, ומימנה מדי שנה מאות פרויקטים – כבר ב‑2012 נעשו 223 פרויקטים בסכום של כ‑50.3 מיליארד וון, וב־2017 הגיעה ההקצאה ל־59.3 מיליארד וון (כ‑55 מיליון דולר).

החל מ‑2018 הותקנה מערכת תקצוב משתתף לאומית, בה האזרחים הגישו הצעות מקוונות (mybudget.go.kr), ובחרו בינן. בשנה הראשונה שובצו באמצעות התהליך פרויקטים בהיקף של כ־42.2 מיליארד וון בתקציב הלאומי. ההיקף עלה ל־92.8 ב־2019, 105.7 ב־2020, 116.8 ב־2021, ו‑142.9 ב־2022, אך ירד ל־50 ב־2023 ול־17 ב־2024 – מה שמצביע על התמקדות באיכות הדיון ולא רק בכמות.

ב־2024 התקצוב המשתתף בדרום קוריאה נוגע לתחומים מגוונים, בהם תשתיות, חינוך, בריאות, תחבורה ופיתוח עירוני. לדוגמה, עיריית סיאול הקצתה כבר בשנת 2021 סכום של כ־70 מיליארד וון ליוזמות תקציב משתתף, מתוכם 10 מיליארד הופנו להצעות אזרחים דרך הפלטפורמה המקוונת “Democracy Seoul“. בין הפרויקטים שנבחרו בולטים: הקמת מרכז קהילתי לשיתוף משאבים בשכונת אינפיאנג (1.2 מיליארד וון), ספרייה רב־תרבותית בשכונת סונגבוק (340 מיליון), וספרייה ניידת לשימוש קהילתי בדובונג (100 מיליון). פרויקט נוסף שהתמקד בשיפור הביטחון העירוני לנשים היה התקנת תשתיות תאורה, מצלמות ומרחבים בטוחים באזורים מועדים להטרדות – תחת הכותרת “זיכרון בטוח לנשים” – בהשקעה של 230 מיליון וון.

יוזמות אחרות של השתתפות הציבור

מלבד תקצוב משתתף, דרום קוריאה מפעילה מגוון יוזמות e-participation המבוססות על פלטפורמות דיגיטליות לשיתוף ציבור, שחלקן אף מובילות לשינויים חקיקתיים. ברמה הלאומית, הפלטפורמה ”People’s Idea Box“, שהושקה בשנת 2014, מאפשרת לאזרחים להציע רעיונות למדיניות ולחוקים, להצביע על הצעות קיימות, ולהשתתף בדיונים מקוונים. חלק מההצעות שזכו לתמיכה רחבה אף קודמו דרך משרדי הממשלה והוגשו כהצעות חוק רשמיות. לדוגמה, הצעה לשיפור נגישות תחבורה ציבורית לנכים שנולדה דרך הפלטפורמה קודמה והובילה לתיקון חקיקה ב-2017.

ברמה המקומית, עיריית סיאול מפעילה את ”Democracy Seoul” – פורטל שבו אזרחים מעלים הצעות לסדר יום עירוני. אם הצעה חוצה רף של 5,000 חתימות תוך 30 יום, העירייה מחויבת לדון בה בוועדה רשמית. לדוגמה, יוזמה של תושבים להסרת חסימות מדרכות לצעירים עם עגלות תינוק הובילה לעדכון מדיניות עיצוב עירוני ולתקנות מקומיות.

יוזמות אלו מבטאות מגמה של העברת חלק מהכוח הפוליטי לידי הציבור, לא רק דרך בחירות אלא גם באמצעים שוטפים של דיאלוג מקוון ותגובה מוסדית מחייבת. בכך דרום קוריאה מציבה סטנדרט עולמי בשילוב אזרחים ביצירת מדיניות בזמן אמת.